# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/613/63/1/

כי ביצים סימנם ראשו אחד כד וראשו אחד חד. ואז נאמן לומר שהם מעוף פלוני טהור, אבל שני ראשיה כדין או שני ראשיה חדים וכו', הוא בודאי מעוף טמא (יורה־דעה, סימן פו). כי ביצים הם בבחינת מלכות חכמה תתאה, כמובא בתקונים (בהקדמה דף א:): 'או ביצים' (דברים כב, ו) - דא מארי מקרא וכו', ומקרא הוא בעשיה, שהוא בחינת מלכות, כידוע, כי ביצים הם בבחינת חכמה תתאה הנ"ל, שהיא שעורא דאתון דאוריתא. ועל־כן כמה שעורין של תורה משערין בכביצה, כגון שעור לחלה ולמנחות הוא מ"ג ביצים וכו' (יורה־דעה, סימן שכד סעיף א). וכן כוס של קדוש ושעור אכילה (ארח־חיים סימן תריב סעיף ד), וכיוצא בזה הרבה. וכן שעור האתרוג הוא בכביצה (ארח־חיים סימן תרמח, סעיף ד), וכמו שכתוב בתקונים, 'או ביצים', דא אתרוג דשעורו בכביצה. ואתרוג הוא בחינת מלכות (זהר פנחס רנו.), בחינת חכמה תתאה, כידוע. נמצא, שהביצים הם בבחינת שעורא דאתון דאוריתא, בחינת חכמה תתאה הנ"ל.

ועל־כן סימנם ראשו אחד כד וראשו אחד חד - כי חכמה תתאה הנ"ל, שהוא בחינת מלכות, שעל ידה משיגין השגת אלקותו יתברך, כי השגת אלקות אי אפשר להשיג כי־אם על־ידי צמצומים רבים מעלה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון כמו המלמד וכו', שזה בחינת חכמה תתאה וכו' (כמבאר כל זה במאמר הנ"ל). וזאת הבחינה, דהינו בחינת חכמה תתאה הנ"ל, היא בחינת שערא בעגולא וכו' כנ"ל, כי חכמה תתאה הנ"ל היא בחינת אמונה, שהיא בחינת עגולים, בחינת "ואמונתך סביבותיך" (תהלים פט, ט), כמבאר במקום אחר (בסימן ז). וצריכין להמשיך חיות לזאת החכמה תתאה הנ"ל, והחיות הוא מאור הפנים המאיר בשלש רגלים, בבחינת "צדק לפניו יהלך" וכו', בבחינת (תהלים קמ, יד): "ישבו ישרים את פניך" וכו', כמבאר במאמר הנ"ל. וזאת הבחינה, דהינו החיות שממשיך למלכות חכמה תתאה הנ"ל, מאור הפנים כנ"ל, זה בחינת אור הישר, בחינת "ישבו ישרים את פניך". 'ישרים' דיקא בחינת אור הישר. וזה בחינת 'ראשו אחד כד וראשו אחד חד', שהיא בחינת עגולים וישר. וכל זה הוא בבחינת מלכות חכמה תתאה הנ"ל, שהיא בחינת ביצה, בחינת שעורא דאתון דאוריתא, בחינת אתרוג שהוא מלכות וכו' ששעורו בכביצה וכו' כנ"ל, כי מלכות חכמה תתאה הנ"ל היא בחינת השגת אלקות כנ"ל, והשגות אלקות אי אפשר להשיג כי־אם על־ידי שתי הבחינות הנ"ל, שהם עגולים וישר, כי על־ידי־זה עקר השגתו יתברך, כי תחלת הצמצום הוא בחינת עגולים, כי היה בלתי אפשר להשיגו כלל, כי אור השגתו היה אין־סוף וכו', והצרך, כביכול, לצמצם אורו לצדדין ונעשה בחינת חלל הפנוי שהוא בחינת עגולים ובתוך החלל הזה המשיך לתוכו, כביכול, אור הישר שהוא בחינת אור השכל הנמשך מאור הפנים, כי הצמצום הוא בחינת צמצום השכל, שזה בחינת חלל הפנוי, שהוא, כביכול, פנוי מאורו, דהינו מהשכל על־ידי הצמצום. ואחר־כך המשיך לשם אור הישר שהוא בחינת השכל וכו' כנ"ל. וכל זה היה בעת בריאת העולמות (כמבאר כל זה בעץ־חיים בתחלתו). וכן בכל עולם ועולם ובכל השגה והשגה יש בחינה זו.

וזה עקר האמנות והחכמה של צדיק הדור האמתי, שהוא בחינת המלמד הנ"ל, שיכול להכניס השגות אלקות אפלו לבני אדם קטנים במעלה. כי השגתו אי אפשר להשיג כי־אם על־ידי צמצומים רבים. וכמו שבעת בריאת העולמות היו צמצומים הנ"ל, כמו כן אצל כל השגה והשגה. כי אצל כל אחד ואחד, מה שנעלם ונסתר ממנו הוא בבחינת אין־סוף, ואי אפשר לו להשיג זאת מחמת רבוי האור, וצריכין לזה רבי גדול מאד מאד - שיוכל לצמצם האור, ואחר־כך להמשיך לו האור בהדרגה ובמדה. וזה בחינת חכמה תתאה הנ"ל, שעל ידה משיגין השגתו שהיא בבחינת כד וחד, בבחינת עגולים וישר. כי בתחלה צריכין לצמצם אור ההשגה לצדדין, שזה בחינת עגולים בחינת שערא בעגולא, שזה בחינת צמצום השכל, מה שהרב מצמצם שכלו ומסבב כמה סבובים, ומדבר עם התלמיד דרך כמה צמצומים מן הצד. ואחר־כך על־ידי כל הסבובים וההקדמות שהם צמצומי השכל בבחינת שערא בעגולא, בחינת עגולים כנ"ל, אחר־כך מגלה לו על־ידי־זה וממשיך לו אור השכל בישר, פנים אל פנים שזה בחינת אור הישר, כנ"ל.