# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/613/63/2/

וזה בחינת שלוח הקן, בחינת (דברים כב, ז): "שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך", כי איתא (זהר ויצא רנח.): שזה מרמז שאסור לכנס בחכמות וחקירות הרחוקים משכלו לפי בחינתו, כי 'שלח תשלח את האם' - זה בחינת שלש ראשונות שאסור לחקר בהם. 'ואת הבנים תקח לך' - זה בחינת ששה קצוות, "מקצה השמים ועד קצה השמים" (דברים ד, לב), ששם מתר לעין בשכלו וכו', הינו כנ"ל, כי אי אפשר להשיג השגתו כי־אם על־ידי צמצומים דיקא. והצמצום הוא בחינת "שלח תשלח את האם", ששולחין ומרחיקין ומצמצמין השכל מאצלו ואז דיקא יכולין לקח את האפרוחים, או הביצים שהאם רובצת עליהן. כי כל זמן שהאם שהיא בבחינת אם לבינה - אמא דמסככא על בנין, רובצת על האפרוחים, או על הביצים, שהם בחינת הצמצומים של השכל, בחינת שיעורא דאתון דאוריתא, כי אפרוחים וביצים הם בחינת מארי משנה ומארי מקרא, כמו שכתוב בתקונים, וכל זמן שהאם - שהיא מקור השכל - רובצת על הצמצומים, אזי הכל אחד, ואז אי אפשר לקבל ולהשיג את השכל, ועל־כן מכרחין לשלח את האם, שהוא בחינת צמצום השכל. ואז "ואת הבנים תקח לך", כי אז דיקא יכולין לקח ולקבל ולהשיג את השגתו יתברך על־ידי צמצומי השכל שהם בחינת הבנים, שהם בחינת שעורין דאתון דאוריתא, בחינת חכמה תתאה, שהיא בחינת ביצים כנ"ל.