# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/613/63/3/

ועל־כן הביצים מתרין בלא שחיטה, ואין בהם משום אסור איבר מן החי, כמו שלמדו רבותינו ז"ל (תוספות חלין סד. דבור המתחיל 'שאם') מפסוק זה (דברים כב, ז): "ואת הבנים תקח לך", כי איבר מן החי אסור - כי אי אפשר לאכל מן החי כי־אם על־ידי השחיטה, כי השחיטה היא בבחינת חתכו לארבע הנ"ל, כי חיות כל הדברים שבעולם הם על־ידי חכמה תתאה הנ"ל, שהיא בחינת מלכות שמנהגת כל העולם. ולפעמים נופל בחינת חכמה תתאה, בחינת מלכות הנ"ל לגלות של הארבע מלכיות. ואז הוא "זעקת מושל בכסילים", כי בחינת המלכות והממשלה זועקת כשנופלת בין הכסילים שהם הארבע מלכיות, והם רוצים להתחכם בחכמות שלהם וכו'. וחכמות חיצוניות שלהם הם בחינת בהמה, כמבאר במקום אחר (סימן לז). כי חכמות שלהם הם בחינת כסילות, בהמיות, כי "מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ" (קהלת ג, כא), כי יש רוח האדם ורוח הבהמה, רוח האדם היא בחינת חכמה דקדשה השגות אלקות, בחינת חכמה תתאה, בחינת מלכות הנ"ל, שהיא דמות אדם, כידוע. ורוח הבהמה - היא בחינת חכמות חצוניות שהם בהמיות, כסילות. ועל־ידי חטא אדם הראשון נתערב הכל, כי מקדם גם רוח הבהמה היה מבורר, בבחינת רוח האדם, כידוע.

ועל־כן עכשו אי אפשר לאכל מן הבהמה כי־אם כשמבררין את החיות המלבש בה, דהינו כשמוציאין ומעלין את החיות המלבש בה, שנמשך מבחינת חכמה תתאה הנ"ל שמחיה את הכל, ומחזירין את החיות לשרשו, וזה בחינת חתכו לד' (הנ"ל), דהינו שחותכין את הד' - בחינת חכמה תתאה מן הארבע מלכיות וכו' כנ"ל, שזהו בעצמו בחינה הנ"ל, שחותכין את רוח החיים של הבהמה שנמשך מבחינת חכמה תתאה, שנפל לגלות של הארבע מלכיות, שהוא בחינת בהמיות. וצריכין לחתכו משם ולהחזירה למקומה, לאור הפנים המאיר בשלש רגלים וזה נעשה על־ידי השחיטה, כי השחיטה היא בחינת חתכו לד', שעל־ידי השחיטה חותכין ומבררין רוח החיים שהיא בחינת חכמה תתאה ומבררין אותו מן הרוח הבהמיות שהיא בחינת גלות של הארבע מלכיות, כנ"ל.

וזה נעשה על־ידי החליף, כי חתכו לד' הנ"ל, נעשה על־ידי החסד, בחינת (הושע י, ב): "קצרו לפי חסד", והחסד נתגלה על־ידי תוכחה וכו' בחינת (משלי לא, כו): "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על" וכו' (עין שם כל זה היטב במאמר הנ"ל). והסכין של שחיטה זה בחינת תוכחה הנ"ל, בבחינת (ישעיה מט, ב): "וישם פי כחרב חדה", שזה נאמר על המוכיח את ישראל, ועל־ידי־זה נתגלה חסד. וזה בחינת מתנות כהנה שנותנין אחר השחיטה לכהן (יורה־דעה, סימן סא), כדי לגלות החסד שנתגלה על־ידי התוכחה, שהיא בחינת השחיטה כנ"ל, שעל־ידי־זה החסד שהוא בחינת כהן, על־ידי־זה קוצרין וחותכין את המלכות שהוא בחינת רוח החיים, ומבררין אותה מבחינת בהמיות, מבחינת חכמות חיצוניות של הארבע מלכיות, בבחינת חתכו לארבע כנ"ל. ומעלין אותה אל אור הפנים המאיר בשלש רגלים וכו' (כנ"ל במאמר הנ"ל).

וזה בחינת שלש מתנות שנותנים לכהן מן הבהמה, שהם זרוע ולחיים והקבה, כי הם כנגד שלש רגלים, שאז מאיר אור הפנים וכו' כנ"ל. כי זרוע - זה בחינת פסח, שאז הוציאנו השם־יתברך ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה. כי צריך לתן את הזרוע ימין, וזרוע ימין הוא חסד, בחינת אברהם, שהוא בחינת פסח. ולחיים - כנגד שבועות, בחינת פנים מסבירות להלכה, כי אז נתנה תורה בארבעים ותשע פנים וכו', בחינת (שיר השירים ה, יג): "לחיו כערוגת הבשם". ופרש רש"י: 'פנים מסבירות להלכה'. והקבה - כנגד סכות, כי הקבה תחת (במדבר כה, ח): "האשה אל קבתה", כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חלין קלד:), כי פינחס הכניע בחינת אשה זונה, ואז מתגברת "אשה יראת ה'", שהיא מלכות דקדשה, בחינת חכמה תתאה הנ"ל.

ועל־כן בסכות שזה החג, הוא האחרון של שלש רגלים שהם כסדרן, פסח, שבועות, סכות. ועל־כן בסכות אז הוא עקר שלמות עלית המלכות חכמה תתאה הנ"ל, שעולה אל אור הפנים המאיר בשלש רגלים. כי אז בסכות, הוא הגמר של שלש רגלים כנ"ל. ועל־כן בשמיני עצרת אז הנוקבא עוצרת הטפה וכו', כידוע, כי נשלם עלית המלכות חכמה תתאה שהיא בחינת "אשה יראת ה'". ואז נכנע ונתבטל אשה זונה, שהיא בחינת "וידקר את שניהם וכו', את האשה אל קבתה". וכנגד זה נותנים הקבה לכהן כנ"ל, תחת האשה אל קבתה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל כנ"ל. כי זה כנגד סכות, שאז נכנע אשה זונה, שזה בחינת שממיתין ומכניעין אשה זונה, כמו פינחס שהמית האשה אל קבתה. ואז עולה ומתגברת אשה יראת ה' בחינת שמיני עצרת וכו' כנ"ל.