# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/613/65/2/

וזהו בחינת סימני ביצים שמרמז בהם ענין זה, כי שני ראשיהם כדים או שניהם חדים, הוא בודאי סימן טמאה. כי זה דרך הרשעים וכל הרחוקים מן האמת, שכשנופל עליהם אבלות וצער ויסורין - אינם מנחמים את עצמם כלל ואין מקוים לצאת משם, כמו שכתוב (איוב טו, כב): "לא יאמין שוב מני חשך", ונשארים שקועים בדאגה ומרה שחורה ואבלות עד שנפרדים על־ידי־זה מהשם־יתברך ומהתורה והצדיקי אמת לגמרי. ולפעמים להפך, כשיש להם איזה טוב אכילה ושתיה וכו' - הם ממלאים פיהם שחוק ועושים כל ימיהם כחגים, כמו שכתוב (ישעיה כב, יג): "והנה ששון ושמחה וכו' אכול ושתו" וכו'. וזה בחינת 'שני ראשיהם כדים או שניהם חדים'. כי כד מרמז על אבלות וצער, בחינת (בבא בתרא טז:): 'גלגל הוא שחוזר בעולם', שבשביל זה אוכלין ביצים ועדשים בשעת אבלות, רחמנא לצלן, וכמו שכתוב (קהלת יב, ו): "ונרץ הגלגל אל הבור". וחד - זה בחינת עזות ושמחה, בחינת (ישעיה מט, ב): "וישם פי כחרב חדה", הפך האבל שאין לו פה (בבא בתרא טז:). וזה מרמז על התחיה ועל ימי הגאלה, שאז יהיו בני־ישראל הכשרים קימים וחדים וחזקים נגד ההפך, אבל הרשעים משמחים עצמן בעולם־הזה כאלו שמחתן בשלמות עתה, ואינם משימים לבם אל האחרית. ועל־כן שני ראשיהם חדים או כדים, שכשהם שמחים - הם ממלאים תאותם בשחוק ושמחה - כאלו כל השמחה בזה העולם, חס ושלום, ולהפך כשבא עליהם שבר וצרה - הם מלאים עצבות ומרה שחורה, בלי שום נחמה ותקוה כלל.

וזה בחינת שני ראשיהם כדים - שהאבל ות והצער שלהם הוא משני ראשיהם מראש עד סוף, כי אינם מקוים לאחרית טוב כלל, כמו שאמר אדמו"ר ז"ל (שיחות הר"ן סימנים לב, נג, קב): שמי שאין לו אמונה - חייו אינם חיים כלל, כי תכף כשבא לו איזה צרה - אין לו במה לנחם את עצמו וכו'. ולהפך, כשהשעה משחקת להם הם מלאים שמחה ושחוק - שזהו בחינת שני ראשיהם חדים כנ"ל, שעל שמחה כזאת נאמר (קהלת ב, ב): "ולשמחה מה זה עשה".

אבל הצדיקים והכשרים, כשיש להם צער, חס ושלום, הם בבחינת אסירי התקוה - ומחיין ומנחמין עצמן בגדל תקותם לאחרית טוב. וזה בחינת 'ראשו אחד כד וראשו אחד חד', כי כד וחד - הוא בחינת אבלות וצער ונחמה ותקוה טובה כנ"ל. כי אצלם מקשר האבלות והצער בהתקוה והנחמה, ועל־ידי־זה אינם מיאשין עצמן לעולם מהשם־יתברך עד שזוכין לאחרית טוב. ועל־כן מרמז כל זה בביצה, מחמת שהיא בבחינת לוז הנ"ל, שהוא עקר התקוה והנחמה, שבשביל זה אוכלין אותה בסעדה המפסקת. כי על־ידי־זה עקר הנחמה, בבחינת "שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה", שזהו בחינת 'ראשו אחד כד ואחד חד', שהאבלות והצער מקשר בתקוה טובה שהיא הנחמה והשמחה כנ"ל.