# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/661/61/

על־פי התורה 'תפלה לחבקוק' בסימן י"ט הנזכרת לעיל בהלכות שחיטה, הלכה ב'

היין צריך לשמרו ביותר מאד, אפלו מנגיעת שבעים עממין. ותכף כשנוגעין בו אחד משבעים עממין - נאסר לגמרי (יורה־דעה, סימן קכג). כי היין הוא בבחינת עץ הדעת טוב ורע, כנ"ל בהלכות בשר שנתעלם מן העין הלכה ב', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה יט, ה): 'סחטה ענבים ונתנה לו', והוא ממצע בין הקדשה שהוא בחינת לשון־הקדש ובין לשונות שבעים עממין, כי היין יש בו שתי בחינות טוב ורע, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא עו:): 'זכה – נעשה ראש' וכו', שהוא בחינת עץ הדעת, שלפעמים נכלל בטוב ולפעמים להפך, כפי קדשת ישראל כשמקדשין עצמן ונשמרין מרע של שבעים אמות ומכניעין אותו, אזי בחינת עץ הדעת נכלל בטוב וכן להפך, חס ושלום, ועל־כן צריך לשמר את היין מאד אפלו מנגיעתן, כי שם הם כרוכים יותר, ותכף כשנוגעין בו - נהפך אליהם ונכלל בהם ונעשה יין נסך, כי עקר היין הוא בחינת יין אדם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי פסחים פרק י, הלכה א): 'כל דמאדים טפי מעלי, שנאמר (משלי כג, לא): "אל תרא יין כי יתאדם".

ועל־כן הוא ממצע בין מלכות דקדשה, שהוא בחינת שלמות לשון־הקדש, כי מלכות – פה (תקוני־זהר יז.), ובין מלכות דסטרא־אחרא, שהם לשונות של שבעים עממין, כי מלכות דקדשה - הוא בחינת מלכות דוד, שהוא בחינת (שמואל־א' טז, יב): "אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי", הפך פגם הברית, שהוא פגם העינים, שהוא בחינת רע־עין, בחינת בלעם כנ"ל (בהלכות בשר שנתעלם מן העין, הלכה ב), הפך טוב ראי שבקדשה. וזה לעמת זה, שכנגד מלכות דקדשה, יש מלכות דסטרא־אחרא, שהיא מלכות עמלק שיצא מעשו שנקרא "אדמוני", כמו שכתוב (בראשית כה, כה): "ויצא הראשון אדמוני", שהוא בחינת דמים הטמאים, בחינת פגם הברית, ועל־כן היין שהוא אדם כנ"ל, הוא ממצע בין שתי בחינות המלכות שהם בבחינת אדמוני, כנ"ל.

ועל־כן צריך לשמרו מאד מנגיעתן - כי היין שהוא בחינת עץ הדעת, שהוא בין שתי המלכיות - ששם בחינת המתקלא (המשקל), כי המלכות הוא מדרגה אחרונה של הקדשה ומשם ולמטה מתחיל הפרוד, שהם השבעים אמות, וזה שמובא בדברי רבנו, נרו יאיר, שם (אות ט), שבחינת שלמות לשון־הקדש הוא בחינת מתקלא, בבחינת (איוב כה, כח): "לעשות לרוח משקל", כי הדבור של לשון־הקדש שהוא בחינת מלכות כנ"ל שם המתקלא שהוא בחינת הבחירה. ועקר המתקלא הוא בבחינת עץ הדעת, כמבאר שם, שהוא נוטה לכאן ולכאן.

ועל־כן היין, שהוא בבחינת עץ הדעת, צריך לשמרו מאד אפלו מנגיעתן, כי תכף כשנוגעין בו נכרע אליהם ואזי נפסל, כי כשזה קם זה נופל, כמו שכתוב (בראשית כה, כג): "ולאם מלאם יאמץ" (רש"י שם), ואזי היין שהוא בחינת דעת, כי זכה – נעשה ראש, כשנוגעין בו הם - הוא בבחינת "סכת דויד הנפלת" (עמוס ט, יא) - בחינת חלי נופל, רחמנא לצלן, שזה נעשה על־ידי התזת דמים כשמתיזין ונוגעים בהמח, שאזי הוא בחינת סכת דויד הנפלת, חס ושלום, כמו שכתוב במאמר 'האי מאן' (סימן כט) כנ"ל. וזה הוא בחינת נגיעת השבעים אמות שהן בחינת הדמים רעים, בחינת פגם הברית. וכשמתגברים, חס ושלום, ונוגעין בהיין שהוא בחינת המח והדעת אזי נפגם ונופל, בבחינת "סכת דויד הנפלת". וכן משמע מדברי רבנו שם, שפגם היין הוא בבחינת "סכת דויד הנפלת" כנ"ל, בחינת מלכות דוד, שהוא בחינת אדמוני, בחינת יין אדם, כנ"ל.

ועל־כן דוד המלך, עליו השלום, שהוא בחינת מלכות דקדשה, בחינת כוס של ברכה, כמו שכתוב (תהלים קטז, יג): "כוס ישועות אשא" וכו'. על־כן אמר (שמואל־א' כ, ג): "כפשע ביני" וכו'. וכמו שכתוב (תהלים צד, יז): "כמעט שכנה דומה נפשי" - כי שם הוא המתקלא, שצריך לשמר עצמו בכחוט השערה ממגע הסטרא־אחרא שהן השבעים אמות, כדי להכריע המשקל אל הקדשה.

ועל־כן נקרא יין נסך - בחינת מלכות, כמו שכתוב (משלי ח, כג): "מעולם נסכתי", וכשהוא נפגם על־ידי נגיעתן, אזי הוא יין נסך, בחינת מלכות דסטרא־אחרא, וכן להפך בקדשה הוא בחינת (במדבר כח, ז): "הסך נסך שכר לה'".