# הלכה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/661/62/

כי איתא במאמר 'פתח רבי שמעון' בלקוטי הראשון (סימן ס), שעל־ידי ספורי מעשיות מעוררין מהשנה, כי יש בני אדם שישנים את ימיהם ויש שנפלו לבחינת שנה על־ידי פגם תאות אכילה וכו', כי כמו שבגשמיות יש מאכלים שמרבין שנה ויש להפך, כמו כן ברוחניות, יש מאכלים שלא נתבררו עדין, שהם מביאים שנה על האדם, דהינו הסתלקות הדעת והמחין, שהם בחינת פנים שנמשכין מבחינת שבעים פנים לתורה - שזה עקר בחינת שנה, חס ושלום, דהינו שאובד את פניו, שהוא הדעת והמחין שהם עקר החיות, בחינת (קהלת ז, יב): "החכמה תחיה" וכו', ויש אחד שאובד את כל השבעים פנים, חס ושלום, שזה בחינת שנופל לשנה שבעים שנה, חס ושלום, עין שם.

ועל־ידי ספורי מעשיות מעוררין מן השנה, ויש ספורי מעשיות שהם בחינת (חבקוק ג, ב): "בקרב שנים", ויש ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שהם גבוהין למעלה מכל השבעים פנים של התורה, שכל השבעים פנים מקבלין משם, כי צריכין להלביש את הפנים של התורה בספורי מעשיות משלשה טעמים וכו', עין שם (אות ו).