# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/661/62/2/

ועל־כן נאסר היין במגע דיקא, כי סתם נגיעה – בידים, שהם כלי המעשה, בחינת עשיה, שעל־ידי־זה מתגברת, חס ושלום, השנה שהיא בחינת עשיה, כי השנה היא בחינת הסתלקות המחין ונשאר הגוף לבד שהוא החמר, שהוא בחינת עשיה. ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל (קדושין מט:): 'עשרה קבין שנה ירדו לעולם, תשעה נטלו עבדים' וכו', כי עקר השנה הוא בבחינת עשיה ועבדות, כנ"ל.

ועל־כן התעוררות השנה הוא על־ידי ספורי מעשיות, כי רבנו ז"ל אמר אז בשיחותיו הקדושות, אחר שגלה המאמר הנורא הנ"ל וזה לשונו: אני אמרתי עכשיו שלשה דברים הפך העולם, כי העולם אומרים שעל־ידי ספורי מעשיות נמשך שנה, ואני אמרתי להפך, שעל־ידי ספורי מעשיות מעוררין מהשנה וכו', ועוד חשב שתי דברים שנאמרו באותו המאמר הפך דברי העולם, דהינו מענין פקידות עקרות וכו' (חיי מוהר"ן סימן כה).

ובאמת כל שיחותיו עמקים מאד מאד, והם כלם תורה ויש בהם רזין ועמקות גדול, אפלו על פי פשוט. וכל אדם לפי ערכו יכול למצא בהם עמקות גדול והתבוננות רחב בלי שעור. כי באמת דיקא על־ידי־זה, שעל־ידי ספורי מעשיות של העולם נמשך שנה, מחמת זה דיקא מעוררין הצדיקים אמתיים מהשנה על־ידי ספורי מעשיות דיקא, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, כי מי שהוא כרוך אחר החמר, שהוא בחינת עשיה, אזי מביא שנה על־ידי ספורי מעשיות, כי מחמת שמספר מעשה שנעשה, שזה בחינת עשיה, על־ידי־זה נמשך האדם לבחינת עשיה, ועל־ידי־זה נופל עליו שנה שהוא בחינת התגברות העשיה והחמר כנ"ל. אבל הצדיק הוא להפך, כי מעורר מהשנה דיקא על־ידי ספורי מעשיות, כי על־ידי ספורו הוא מעלה ומקשר ומעורר את בחינת המעשה שהוא בחינת עשיה לבחינת הספור, דהינו שמעלה בחינת העשיה אל הדבור שהוא בחינת דעת ומחין, כי הדבור נמשך מהדעת כמו שכתוב (משלי ב, ו): "מפיו דעת ותבונה". ועל־כן מחמת זה הוא מעורר מהשנה על־ידי ספורי מעשיות דיקא, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו. ועל־כן דיקא על־ידי ספורו ספורי מעשיות הוא מעלה וממתיק בחינת עשיה, שהוא בחינת שנה. ועל־ידי־זה מעורר מהשנה.

וזה בחינת יין שהוא כלול משתי בחינות, מבחינת שנה ומבחינת התעוררות השנה, כי היין בטבעו מביא שנה בגשמיות וברוחניות כנראה בחוש, וכמו שכתוב (משלי כג, לא): "כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים", שכל הדרכים נעשין לפניו מישור, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא עה.), שהוא בחינת שנה, בחינת הסתלקות כל השבעים פנים לתורה, שעל־ידי השכרות, חס ושלום, נופל מכל השבעים פנים לתורה, עד שכל הדרכים נעשין לפניו כמישור, חס ושלום, שזהו עקר בחינת שנה, וזה בחינת יין המשכר, אבל יש בחינת יין המשמח, בחינת (תהלים קד, טו): "ויין ישמח לבב אנוש" וכו', שהוא בחינת (משלי טו, יג): "לב שמח ייטיב פנים", דהינו שזוכין לפנים דקדשה, שהוא בחינת דעת ומחין על־ידי היין שבקדשה, בבחינת חמרא וריחני פקחין (סנהדרין ע.).

וזה בחינת (שיר השירים ז, י): "וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים", הינו התעוררות השנה שהוא בחינת דבור, בחינת "להתיר פה אלמים" וכו', כמבאר במאמר הנ"ל, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא עו:): 'למה נקרא היין תירוש? זכה – נעשה ראש, לא זכה – נעשה רש'. ראש - זה בחינת התעוררות השנה שהוא בחינת ראש ומחין כנ"ל. לא זכה – נעשה רש - זה בחינת התגברות השנה על־ידי היין, חס ושלום, בבחינת (משלי כ, יג): "אל תאהב שנה פן תורש", ועל־כן 'אין אומרים שיר אלא על היין' (ברכות לה.), כי השיר - הוא בחינת התעוררות השנה, בחינת 'עורי עורי שיר דברי' וכו' (קבלת שבת), כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כנ"ל, ועל־כן דיקא על־ידי היין שכלול משתי הבחינות - משנה ומהתעוררות השנה כנ"ל, על־כן על ידו דיקא מעוררין מהשנה, כי כשזוכין להעלות את היין לשרשו שבקדשה, אזי נמתק השנה וזוכין על־ידי היין לבחינת התעוררות השנה, כנ"ל.