# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/661/62/3/

וזה בחינת קדוש שאומרין על היין דיקא, כי שבת - הוא בחינת התעוררות השנה, כי ששת ימי החל הם בבחינת שנה, כי הם ששת ימי המעשה בחינת עשיה ועבדות, בחינת חמר, שהוא בחינת שנה כנ"ל, כי תשעה חלקי שנה נטלו עבדים כנ"ל, ושבת קדש הוא בחינת התעוררות השנה, כי שבת הוא בחינת דעת ומחין, כידוע (סימן קיט). כי ששת ימי המעשה שבהם עושין ועובדין כל המלאכות - זה בחינת כסילות, בחינת שנה הסתלקות המחין, בחינת "שטו העם ולקטו" (במדבר יא, ח) - בשטותא, כמו שכתוב בזהר הקדוש (בשלח סג.). ושבת היא שביתה וניחא הפך בחינת עבדות, בחינת התעוררות השנה, בחינת דעת, כמו שכתוב (שמות לא, יג): "לדעת כי אני ה' מקדשכם".

ועל־כן אומרים בכניסת שבת: התעוררי התעוררי וכו' עורי עורי שיר דברי וכו', כי אז הוא בחינת התעוררות השנה, כי בשבת מאירין כל השבעים פנים לתורה - כי בשבת נתנה תורה (שבת פו:). ועל־כן זוכין בשבת להארת פנים, כמו שמובא במדרש (בראשית רבה יא, ב): "ויברך אלקים את יום השביעי" (בראשית ב, ג) ברכו בקלסתר פנים – 'אין פניו של אדם בחל דומה לשל שבת', כי בשבת הוא בחינת הארת פנים שהוא בחינת התעוררות השנה כנ"ל, וזה בחינת (זהר תרומה קלה:): 'ואנפהא נהירין בנהירו עלאה', הינו בחינת הארת פנים וכו', כנ"ל.

ועל־כן בכניסת שבת מקדשין על היין דיקא ואומרים עליו "ויכלו" וכו' זה בחינת התעוררות השנה על־ידי ספורי מעשיות, כי בשבת צריכין לסדר על הכוס ספור מעשה בראשית - שברא השם־יתברך כל הבריאה בששת ימי המעשה, ושבת בשבת, ועל־ידי־זה מעלין ומקשרין כל הבריאה של כל ששת ימי המעשה לבחינת שבת, שהוא המח והחיות של כל מעשה בראשית, שזהו עקר בחינת התעוררות השנה, כי בחינת העשיה שבכל מעשה בראשית זה בחינת שנה. וכשממשיכין לתוכו דעת וחיות שהוא בחינת שבת שהוא השביתה מן העשיה, על־ידי־זה נתעוררין כל מעשה בראשית ועולין למעלה, כי החמר והעשיה נתהפך ונתבטל לבחינת הרוחניות, שהוא בחינת החיות והמחין שנמשך עליו.

וזה בחינת עלית העולמות בשבת, שכל העולמות כלן נתעוררין ועולין למעלה למעלה על־ידי בחינת התעוררות השנה, שהוא בחינת דעת ומחין, שהוא החיות, שעל־ידי זה עקר העליה של כל הדברים, כמבאר שם במאמר הנ"ל (אות ו).

ועל־כן אז בכניסת שבת צריכין לספר זאת בפה דיקא, שזהו בחינת הקדוש על הכוס, כי על־ידי ספור מעשה בראשית בשבת, דהינו שאומרים 'ויכלו' על הכוס, ומספרין שעשה השם־יתברך מלאכתו בששת ימי המעשה ושבת ביום השביעי, על־ידי־זה מעלין ומעוררין כל מעשה בראשית מבחינת שנה ועשיה, ומעלין אותן ומקשרין אותן לבחינת הדעת שהוא בחינת החיות, שהוא בחינת הספור, כי הדבור הנמשך מהדעת הוא שרש החיות של כל מעשה בראשית, כמו שכתוב (תהלים לג, ו): "בדבר ה' שמים נעשו" וכו', ועל־כן על־ידי־זה עקר התעוררות השנה על־ידי ספורי מעשיות דיקא, שזה בחינת קדוש בשבת, דהינו שמעלין המעשה בחינת עשיה ומקשרין אותו לשרשו, שהוא הדבור והדעת, שכל זה נעשה בשבת על־ידי הקדוש על היין, כנ"ל.

נמצא, שהקדוש הוא בחינת התעוררות השנה על־ידי ספורי מעשיות, ועל־כן צריכין לומר הקדוש על היין, כי דיקא על־ידי היין מעלין ששת ימי המעשה ומעוררין אותן מבחינת עשיה ושנה לבחינת התעוררות השנה, כי היין כלול משתי הבחינות הנ"ל, ואין הדין נמתק אלא בשרשו כנ"ל, ועל־כן דיקא על־ידי היין ממתיקין בחינת העשיה והשנה, ומעלין ומעוררין כל מעשה בראשית מבחינת שנה לבחינת התעוררות השנה כנ"ל, ועל־כן 'שנה בשבת תענוג', כי השנה של שבת הוא בחינת התעוררות השנה, בחינת המתקת הדין בשרשו דיקא, שזהו בחינת התעוררות השנה על־ידי ספורי מעשיות דיקא, כנ"ל.