# הלכה ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/661/63/

ענין יין שנאסר במגע עכו"ם, מה שאין כן בשום דבר שבעולם, כי אין שום דבר שיהיה נאסר באכילה ובהנאה על־ידי מגע עכו"ם לבד.

על־פי התורה שבסימן כ"ו בלקוטי תנינא, עין שם, מבאר שם, שצריך להרחיק משכרות וכו', כי מעט השתיה טובה להרחיב דעתו, כי הדעת מלבש בחסדים. וכששותה במדה כראוי וכו', אזי נתרחב ונתרומם דעתו ואזי נגדלין החסדים ביותר וכו', אבל השותה יותר מדאי ומשתכר, אזי, אדרבא, מתגברין תקף הגבורות ונעשה כעס ורגז, ולפעמים מתגברין גבורות דסטרא אחרא, חס ושלום, ויוכל לבוא לידי רעות וכו', חס ושלום.

ודע, שעל־ידי שכרות, שוכחין כל המצוות והאזהרות שצוה משה רבנו, עליו השלום. כי משה הוא מלבש בכל איבר ואיבר של כל אחד מישראל. ומזכיר כל איבר ואיבר שיעשה המצוה השיכה לאותו איבר, כי רמ"ח מצוות כנגד רמ"ח איברים. ועל־כן נקרא משה "מחקק" (דברים לג, כא), שהיא גמטריא 'רמ"ח', שמזכיר רמ"ח מצוות כנ"ל, ועל־ידי השכרות שוכח אותן, בבחינת (משלי לא, ה): "פן ישתה וישכח מחקק" וכו'. והתלבשות משה באיברים זהו בעצמו בחינת התלבשות הדעת בחסדים הנ"ל, כי משה הוא הדעת, והאיברים הם רמ"ח, בחינת אברהם איש החסד, שהוא גימטריא רמ"ח איברים, עין שם.