# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/661/63/1/

וזה בחינת אסור סתם יינם, שהוא יין שנגע בו עכו"ם, כי יין דקדשה גבה מאד, כי הוא "משמח אלקים ואנשים" (שופטים ט, יג), כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לה.): 'אם אנשים משמח, אלקים במה משמח? מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין'. אך היין צריך שמירה גדולה ביותר מפגם אחיזת העכו"ם. כי זה ידוע, שישראל אחידן בימינא ועכו"ם בשמאלא (זהר שמיני מא:), כי עקר אחיזת ישראל הוא בבחינת ימין, בבחינת חסד, שהוא בחינת אברהם איש החסד, בחינת רמ"ח מצוות עשה, אבל מעברות הבאין מהדמים הרעים הנאחזין בשס"ה גידין - רחוקים ישראל לגמרי, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (בלקוטי תנינא סימן ז), שישראל בשרשן רחוקים מעברות לגמרי, אבל העכו"ם אחיזתן בשמאל, הינו בהרע הנאחז בשמאל, שהוא בחינת הדם שבחלל השמאלי שבלב, שמשם אחיזת הרע, שהוא בחינת הרע הנאחז בהדמים שבשס"ה גידין, שמשם נמשכין כל העברות של כל העוברין על השס"ה לא תעשה, חס ושלום, ומשם עקר אחיזת העכו"ם, כי הם מסטרא דעשו הוא אדום, שהוא אדמוני, על שם תקף הדמים הרעים של השס"ה גידין, שמשם אחיזתו, ומשם אחיזת כל העכו"ם הכלולים בו.

ועל־כן ישראל באמת הם רחוקים לגמרי מעון כנ"ל, אך כל העוונות של ישראל, חס ושלום, נמשך רק מאחיזת העכו"ם, בבחינת (תהלים קו, לה): "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם", כי ישראל אחוזים בימין בבחינת רמ"ח מצוות עשה שהם בחינת ימין, כי משה, שהוא הדעת, מלבש אצלם בכל איבר ואיבר ומזכיר כל איבר המצוה השיכה אליו, ומשם עקר חיות ישראל, כי עקר החיות מהדעת בבחינת (קהלת ז, יב): "החכמה תחיה" וכו'. ומעברות הם רחוקים לגמרי כנ"ל, כי אין זה חלקם כלל, והיה ראוי שישראל יעשו מצוות תמיד ולא יעשו עברות כלל, כנ"ל.

אך אף־על־פי שמשה מלבש בכל איבר, ומזכיר ומזהיר את כל איבר המצוה השיכה אליו, אף־על־פי־כן בודאי עדין צריך להשאיר כח הבחירה לאדם, כי עקר הבריאה היתה בשביל שיהיה להאדם בחירה, הינו כשהאדם רוצה להוציא מכח אל הפעל לעשות איזה מצוה, או דבר שבקדשה כמו שמזהיר משה בכל עת, אזי תכף כשרוצה לעשות המצוה ולהוציא מכח אל הפעל, אזי מתעוררין המניעות וההתגרות הנמשכין מהרע שבדמים שבשס"ה גידין, שמשם אחיזת העכו"ם.

כי אי אפשר לעשות שום דבר ולהוציאו מכח אל הפעל כי־אם על־ידי מחשבה, דבור ומעשה. ובמחשבה בודאי כל ישראל חפצים לעשות כל המצוות שבתורה, כי משה מלבש אצלם וכו' כנ"ל. אבל כשבאים לעשות הדבר שבקדשה - אזי בהכרח שיעבר דרך הדבור עד שיבוא לידי מעשה, כי כל הדברים צריכין לעבר בבחינת מחשבה, דבור ומעשה קדם שיוצאין אל הפעל, כמבאר מזה במקום אחר (בהתורה "ויהי נא פי שנים" בסימן סו, אות ד, עין שם), ואזי כשבא הדבר לבחינת דבור, ועקר הדבור נמשך מגבורות, כמו שכתב רבנו ז"ל (סימנים לח, רז) - בבחינת "וגבורתך ידברו" (תהלים קמה, יא), בחינת (תהלים לט, ד): "חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני", על־כן אז מתעוררין השבעים עכו"ם הנאחזין בהרע שבהדמים שבשס"ה גידין, ועומדים כנגדו לקטרג ולמנע אותו מלעשות הדבר שבקדשה, ולא די שהם רוצים למנעו מכל המצוות ודברים שבקדשה, אף גם הם רוצים להתגרות בו להחטיאו, חס ושלום, על־ידי תגברת הדמים, שמשם עקר היצר־הרע והתאוות, כידוע.

ומשם עקר כח הבחירה והנסיון של כל אדם, שצריך להתגבר כנגד הרע הזה של הדמים, שהם בחינת שבעים עכו"ם. ולא די שצריך להכניע ולבטל הרע הזה שבדמים ולעשות מצוות ודברים שבקדשה, מכל שכן וכל שכן, שלא למלאות תאותו ושלא לעשות עברות, חס ושלום, אף גם הוא צריך להתגבר על הדמים עד שיהפך מהפך אל הפך, דהינו, שיהפך כל חמימות ורתיחת הדמים אל הקדשה, דהינו שיעשה המצוה והדבר שבקדשה בחמימות הלב ובהתלהבות גדול דקדשה, שזה החמימות וההתלהבות נמשך מהדמים שבשס"ה גידין, שזכה להכניעם ולהפכם אל הקדשה.

וזה עקר שלמות המצוה והעבודה, כי מי שעושה מצוה בלי שום חיות והתלהבות הלב - אין זה שלמות העבודה, כי הוא רק כמו (ישעיה כט, יג): "מצות אנשים מלמדה", ועקר שלמות העבודה הוא, שיתגבר וישתדל שיעשה כל המצוות בחמימות והתלהבות הלב, שזה נמשך על־ידי בטול המניעות דיקא, דהינו על־ידי שהתגברו כנגדו מניעות רבות הנמשכין מהדמים כנ"ל, והוא התגבר כנגדם עד שהפכם אל הקדשה, עד שעושה המצוה בשמחה והתלהבות גדול.

וזה בחינת (דברים ו, ה): "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך", בשני יצריך - ביצר טוב וביצר הרע (ברכות נד.), כי עקר שלמות העבודה שיהפך היצר־הרע, דהינו בחינת רתיחת הדמים אל הקדשה, אל האהבה דקדשה, בחינת "ואהבת את ה'" וכו' - בשני יצריך וכו', דכשיהפך רתיחת הדמים אל הקדשה, שיבער הלב בשלהובין דרחימותא להשם־יתברך ואז שמאל נכלל בימין, שהגבורות נכללין בחסד בבחינת אהבה, כי עקר שלמות העבודה כשזוכה לאהב את השם־יתברך ולעשות המצוות, שהם בחינת אהבה וחסד, בשני היצרין בבחינת "ואהבת" וכו' בשני יצריך, שאז האהבה בהתלהבות גדול בבחינת שלהובין דרחימותא ואז שמאל נכלל בימין כנ"ל, שזה עקר השלמות כידוע, וזה בחינת (שיר השירים ח, ו): כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש וכו' - שתהיה האהבה להשם־יתברך בבחינת "רשפי אש", שזה נמשך מרתיחת הדמים שמהפכין אל הקדשה, שזה בחינת שאוהבין את השם־יתברך גם עם היצר־הרע כנ"ל. וזהו כי עזה כמות אהבה וכו' - שעקר שלמות האהבה על־ידי היצר־הרע שהוא סטרא דמותא כשנתהפך אל הקדשה כנ"ל, כמו שכתב רבנו ז"ל בלקוטי תנינא (בסימן מט), שהוא מעלה גדולה כשיש לאדם יצר הרע וכו'.