# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/661/63/2/

ושני בחינות אלו הם בחינת משה ודוד, הינו משה הוא בחינת האזהרה והזכרה, שמזהיר את כל אחד ואחד מישראל בכל איבר ואיבר לעשות את המצוות וכו' כנ"ל, אבל אחר־כך כשבא לעשות על־ידי האזהרה הזאת של משה, אזי מתגברין כנגדו המניעות והעכובים הבאין מהדמים הרעים שהם בחינת השבעים עכו"ם וכו' כנ"ל, ואזי צריך לעמד כנגדם וללחם עמהם מלחמת ה' - לנצחם ולשברם ולהוציא הדבר שבקדשה מכח אל הפעל, ולהפך הרע לטוב, להפך חמימות הדמים להתלהבות הלב שבקדשה וכו' כנ"ל. זאת המלחמה וההתגברות זה בחינת דוד שהיה לוחם מלחמת ה' תמיד והכניע השבעים עכו"ם, ובער הדמים הרעים והפך חמימות הדמים אל הקדשה.

כי דוד נקרא אדמוני עם יפה עינים (שמואל א' טז, יב), כי הוא אדמוני בקדשה כנגד עשו שהוא אדמוני בקלפה, כמובא בספרים (בראשית־רבה סג, ח; זהר תזריע נא.), כי כל ענין דוד ללחם מלחמת ה', להרג ולכלות השבעים עכו"ם ולהפך הדמים אל הקדשה כדי לעבד את השם־יתברך בלב שלם.

כי דוד בחינת לב, כידוע (זהר משפטים קח.), כי דוד בבחינת דבור, כי מדתו מלכות, בחינת מלכות פה, ומשה הוא בחינת דעת כידוע כנ"ל. שהם שני בחינות הנ"ל, כי האזהרה והזכרה הנ"ל זה תלוי במחשבה בחינת דעת, שמזכיר את כל אדם בדעתו ומחשבתו המתפשט בכל האיברים שיעשה המצוות וכו' כנ"ל, אבל אחר־כך כשרוצה להוציא לידי מעשה - צריך שיעבר דרך הדבור שיוצא מגבורות, מבחינת דמים ושם עקר המלחמה. ונצחון מלחמה זאת נמשך מבחינת דוד שהוא בחינת דבור וכו' כנ"ל.

ובאמת שניהם אחד - משה ודוד, וכלולים זה בזה, כי משה כלול גם מדוד, ודוד כלול גם ממשה, כי אין אחד בלא חברו, כי אי אפשר לגמר שום מצוה ודבר שבקדשה כי־אם על־ידי שני בחינות אלו כנ"ל, רק זה ידוע שכל בחינה כלולה מכל הבחינות, ואף־על־פי־כן כל אחד יש לו בחינה ומדה מיחדת בפני עצמה, כמובן כל זה בכתבים כמה פעמים.

וזה בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל־פה, בחינת תורה ותפלה, כי משה בחינת תורה שבכתב שהוא רק בבחינת הזכרה ואזהרה הנ"ל, כי בתורה שבכתב אין מבאר שום דין של שום מצוה, ואין יודעין ממנה איך לעשות שום מצוה, ועל־כן היא רק בבחינת הזכרה ואזהרה, שתורה שבכתב בחינת משה, מזכרת ומזהרת את האדם לעשות כל מצוה ומצוה, כגון שמזכרת להניח תפלין, או ללבש ציצית, או לעשות סכה וכו', אבל עדין אין יודעין ממה לעשות התפלין וכו', על־כן כשרוצין לבוא לידי מעשה, לעשות המצוה בפעל אי אפשר לעשותה כי־אם על־ידי תורה שבעל־פה שמסר לנו משה בעל־פה, ששם מבארין הדינים של כל מצוה ומצוה, כי תורה שבעל־פה זה בחינת הדבור, בחינת דוד המלך, בחינת מלכות פה, שאי אפשר לעשות המצוה בפעל כי־אם כשעוברת דרך הדבור כנ"ל ועל־כן כל דיני המצוה מבארין רק בתורה שבעל־פה, כי אי אפשר לעשות המצוה הנזכרת בתורה שבכתב כי־אם על־ידי שיודעים הדינים של המצוה שנמסרו לנו בעל־פה. נמצא, שתורה שבכתב, בבחינת זכרון, ותורה שבעל־פה, בבחינת מביא לידי מעשה, ועל־כן היא בעל־פה, כי אי אפשר לבוא לידי מעשה כי־אם על־ידי דבור פה שהוא בחינת דוד המלך, כנ"ל.

וזה בחינת תורה ותפלה, כי כלליות התורה - הוא בבחינת מחשבה ודעת, בחינת משה, שזהו בחינת תורה שבכתב. ותפלה היא בחינת מביא לידי מעשה, בחינת דבור, בחינת תורה שבעל־פה, כי עקר ההתגברות על היצר־הרע והדמים, ולעמד כנגד כל המניעות עד שיבוא לידי מעשה - הוא על־ידי תפלה, כמובן בדברי רבנו ז"ל, כמה פעמים (סימן קא, תנינא), שעקר ההתגברות לזכות לכל הדברים שבקדשה הוא על־ידי תפלה, שהוא בחינת דוד, בחינת (תהלים קט, ד): "ואני תפלה", שזהו בחינת כל ספר תהלים שיסד, שהם חמשה ספרים כנגד חמשה חמשי תורה, דהינו שכל השתדלותו והתגברותו שלחם מלחמת ה', ותקן תפלות הרבה הכתובים בספר תהלים, כדי להביא כל המצוות לידי מעשה שנזכה לקים את התורה שהזהיר וצוה אותו משה רבנו, עליו השלום, וכמובן בהתורה "אית לן בירא" בסימן ל"א, שעקר ציור אותיות התורה לטוב וכו', הוא על־ידי תפלה, דהינו על־ידי שמדברין הכסופין בפה וכו', עין שם.