# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/661/63/3/

וזה ידוע, שדוד המלך הוא בבחינת כוס יין של ברכה, בבחינת (שם קטז, יג): "כוס ישועות אשא" וכו', בחינת (שם כג, ה): "כוסי רויה", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיט:) שלעתיד יאמר דוד: 'לי נאה לברך' וכו', כי יין זה בחינת חמימות הדמים, כנראה בחוש, שהיין ושאר מיני משקאות המשכרין הם מחממין הדמים, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין ע.): "אל תרא יין כי יתאדם" (משלי כג, לא) 'שאחריתו דם', ועל־כן היין כלול משני בחינות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם): 'זכה – משמחו, לא זכה – משממו' וכו'. כי מי שזוכה לשתות היין בקדשה בכוס של ברכה בשבת ויום טוב וכו' - אזי היין טובה גדולה אליו, כי על־ידי היין נתלהב הלב בשלהובין דרחימותא להשם־יתברך, כי היין מרים דעתו ומשמח לבבו שמרגיש בדעתו ידיעת תשוקת דבקות אלקותו יתברך שזה עקר הדעת, ונתחמם הלב בהתלהבות גדול ובשמחה רבה להכלל בהשם־יתברך ולדבקה בו, שזה עקר שלמות האהבה, כשחמימות הדמים שזה בחינת יין, נתהפכין אל הקדשה להתלהב בשלהובין דרחימותא להשם־יתברך כנ"ל, שזהו בחינת (שיר השירים א, ד): "נגילה ונשמחה בך נזכירה דדיך מיין מישרים אהבוך", כי זה עקר שלמות האהבה, כנ"ל.

וזה בחינת "יין המשמח אלקים ואנשים", בחינת (תהלים קד, טו): "ויין ישמח לבב אנוש". כי עקר השמחה הוא כשמרגישין בלב ידיעת אלקותו יתברך, שמשם נמשכין כל השמחות שבעולם בבחינת (שם ק, ב־ג): "עבדו את ה' בשמחה וכו' דעו כי ה' הוא האלקים", שעקר השמחה כשיודעין כי ה' הוא האלקים, בבחינת (שם קד, לד): "אנכי אשמח בה'", וכתיב: (תהלים לג, כא): "כי בו ישמח לבנו" וכו'. וכתיב (ישעיה סא, י): "שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי" וכו', וכתיב (חבקוק ג, יח): "ואני בה' אעלוזה אגילה באלקי ישעי", כי עקר השמחה הוא כשיודעין מהשם־יתברך שזה עקר התכלית והטובה שבכל הטובות, ועל־כן היין שבקדשה שמרים ומגביה את הדעת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא עו:): 'זכה – נעשה ראש' וכו'. ועקר הדעת הוא ידיעת אלקותו יתברך, על־כן היין משמח, כי זה עקר השמחה, כנ"ל.

ועל־כן 'אין אומרים שיר אלא על היין', כי עקר הדבקות להשם־יתברך הוא על־ידי תפלה ושירות ותשבחות, כידוע, שהם בחינת דוד המלך, עליו השלום, שהוא (שמואל־ב' כג, א): "נעים זמירות ישראל", שזהו בחינת יין המשמח, כנ"ל.

ועקר השמחה שזוכין על־ידי יין שבקדשה הוא על־ידי בחינה הנ"ל, על־ידי שזוכין להפך חמימות הדמים שמשם אחיזת השבעים עכו"ם וכו' - להפך הכל אל הקדשה, לקים המצוות בשלהובין דרחימותא על־ידי חמימות הדמים דיקא כנ"ל, שזה עקר בחינת יין המשמח, כי יין בחינת חמימות הדמים. וכשנכלל בקדשה זה עקר שלמות האהבה דקדשה שמשם עקר השמחה, כי עקר השמחה הוא, כששמאל נכלל בימין, שהוא בחינה הנ"ל.

כי עקר השמחה נמשך מכנור של דוד, שהוא בחינת עשרה מיני נגינה, שמשם עקר השמחה, כמו שכתוב (תהלים צב, ד): "עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור כי שמחתני ה' בפעלך" וכו'. וכנור של דוד עקר נגונו, שמשם השמחה היה דיקא על־ידי רוח צפונית שהיתה מנשבת בו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ג:), וצפון הוא בשמאל, ומשם דיקא עקר הנגון והשמחה, כי עקר הנגון והשמחה כשמבררין הרוח טובה מתוך הרוח רעה [כמו שמבאר במקום אחר, בהתורה "ויהי מקץ זכרון" וכו' (בסימן נד), עין שם], דהינו שמהפכין היצר־הרע בחינת הדמים אל הקדשה, שעושין המצוות בחמימות דקדשה בהתלהבות וחיות גדול, שזה עקר השמחה וכנ"ל. וזה שכתוב בתקונים (ג.): שיר משמאלא, הינו כנ"ל.