# הלכה ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/661/64/

ענין יין נסך, שנאסר היין בנגיעה בעלמא כשנוגע בו עכו"ם, מה שלא מצינו כן בשום דבר שיהיה נאסר על־ידי נגיעת עכו"ם.

על־פי התורה "בקרב עלי מרעים" וכו' בסימן ל"ו, עין שם, מבאר שם, שעקר נסיון וצרוף של כל אדם הוא בתאות נאוף, שהיא כלליות כל התאוות והמדות רעות של כל השבעים אמות, כי כל נפש מישראל משרש בשבעים נפשות בית יעקב שהם בחינת שבעים אנפין נהירין, בחינת שבעים פנים לתורה וכו'. ולעמת זה הם השבעים עכו"ם שנאחזים בכל התאוות והמדות רעות וכו' ואי אפשר לבוא להתגלות בתורה ועבודה כי־אם על־ידי שמשברין הקלפה הקודמת לפרי, שהם כל התאוות שעקרם הוא תאוה הכלליות הנ"ל. ועל־כן משה רבנו, שהוא כלל התורה, היה פרוש כל־כך וכו' וכנגדו בקלפה בלעם שהיה משקע ביותר בזהמת תאוה זאת וכו', עין שם. והתקון להרהורי נאוף, לומר קריאת 'שמע' 'וברוך שם' וכו', עין שם כל זה היטב.