# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/661/64/12/

עקר שרש הבחירה נמשך מהבחירה של גדולי הצדיקים שהם בבחינת משה, שבחירתם רק בבחינת (שבת פז.): 'משה הוסיף יום אחד מדעתו', שהמשיך הקדשה, דהינו פרישות וקדשת הברית יותר ממה שנצטוה בפרוש מפי הקדוש־ברוך־הוא, ובזה היה תלוי כל בחירתו, ומשם נשתלשל הבחירה לכל אחד מישראל, ועל־כן גם כל אדם יש לו איזה בחינה בהעלם מבחינה זאת - שצריך להבין מעצמו רצון השם־יתברך והצדיק האמת, ולא יטעה את עצמו, ויכון דעתו מאד להשם־יתברך עד שיבטל עצמו לגמרי וכו', כי 'בדרך שאדם רוצה לילך' וכו', ועל־כן אמר השם־יתברך (דברים ה, כז): "לך אמר להם שובו לכם לאהליכם, ואתה פה עמד עמדי", והלואי היו נשארים בזה, אך הבעל־דבר התגרה בהם וכו', ועל־ידי גדל ההתגרות הבעל הדבר, והעקר על־ידי תאוה זאת עד שהחטיאם בעבודה־זרה של העגל כדי להתיר להם עריות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין סג:), וכן באו אחר־כך לכמה חטאים ונסיונות שנסו את השם־יתברך, על־ידי־זה "העשק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה" (קהלת ז, ז), שגם משה רבנו, עליו השלום, בעצמו טעה בהכאת הצור, ובודאי כל טעותו ובחירתו היו עתה גם כן בבחינת 'משה הוסיף יום אחד' וכו', שהיה צריך לכון דעת השם־יתברך, ומגדל הבלבול של עצם המחלקת שהיה עליו, בפרט עתה בענין מי מריבה, על־ידי־זה נתעלם ממנו ולא היה יכל לכון פנימיות רצון השם־יתברך, ועל־ידי־זה נסתלק.

ואתפשטותא דמשה בכל דרא (תקוני־זהר תקון סט, קיב.), ומתקן את ישראל בכל דור, ומתקן הכאת הצור שממנו כל המחלקת כנ"ל, שבא על־ידי טעותים הנ"ל, שנמשך מבחינת 'בדרך שאדם רוצה לילך' וכו', שעל־ידי־זה מטעין השדין יהודאין מאד, ועקר גמר התקון יהיה על־ידי משיח, שהוא משה בעצמו, שאז יזכה לכון דעת השם־יתברך בשלמות, ולא יטעה עוד בשום דבר, ועל־ידי־זה יתקן הבחירה של כל אחד, וישובו הכל להשם־יתברך באמת, כל אחד לפי בחינתו, עד שאפלו כל העכו"ם ישובו להשם־יתברך, בבחינת (צפניה ג, ט): "כי אז אהפך אל כל העמים שפה ברורה" וכו' [ועדין צריכין לבאר כל זה, כי יש בזה הרבה לדבר, בעזרת השם־יתברך]. וזה שכתוב (ירמיה לב, לט): "ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי" וכו' - שלא יהיה עוד ספקות כלל.

"ויעמד במקום צר אשר אין דרך וכו', ויחר אף בלעם ויך" וכו' (במדבר כב, כז), ואיש בער לא ידע וכסיל וכו' (תהלים צב, ז), ואמר: "לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי" וכו' - תפח רוחיה ונשמתיה, הלא מלא כל הארץ כבודו! ואם השם־יתברך יכול לצמצם את עצמו לדבר עמך, איך לא תבין רמזי השם־יתברך, שהשם־יתברך כאן ורוצה למנע אותך מלאבד לגמרי?! ומאחר שראה השם־יתברך רשעתו כל־כך, על־כן בדרך שאדם רוצה לילך וכו', על־כן אמר לו, לך וכו', אבל ישראל הכשרים, בכל מה שעובר עליהם - מבינים שהכל לטובה, כי הכל מאת ה', כמו שכתוב (איוב לו, ח): "ואם אסורים בזקים וכו' ויאמר כי ישובון", וצועקים אליו ושבים אליו, כי שומעים קול ה' ורמזיו מכל מה שעובר עליהם.

וזהו (דברים ז, יב): "והיה עקב תשמעון" - 'עקב' דיקא, דהינו כשהוא תחת עקב ורגלין, שדורסין אותו ברגלים, חס ושלום, בבחינת (תהלים סו, יב): "הרכבת אנוש לראשנו" וכו', בחינת (איכה ג, לד): "לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ". ואז דיקא בבחינת עקב, כשתזכה לשמע את המשפטים האלה, שהכל מהמשפט שלמעלה - שנתלבש בזה כדי להשיבך אליו. אז, "ושמר ה' אלקיך לך" וכו', וזהו (בראשית כה, כו): "וידו אוחזת בעקב עשו", 'בעקב' דיקא, כשיתגבר עשו בסוף הגלות וירצה לדרס בעקבו על ראש ישראל, בבחינת (תהלים מא, י): "הגדיל עלי עקב", וזהו בחינת עקבות משיחא. ואז דיקא 'וידו' בחינת אמונה - תפילה 'אוחזת בעקב' להפילו על־ידי־זה. וזה בחינת (בראשית מט, יז): "הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור", כי שמשון היה בחינת משיח, כמובא (בראשית רבה צח, יד).