# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/661/64/13/

וזה בחינת מצות קדוש השם, ועין פרטי הדינים בהלכות עבודה־זרה בסימן קנז, מבאר שם: 'על כל עברות שבתורה יעבר ואל יהרג, חוץ מעבודה־זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים שעליהם יהרג ואל יעבר'. ואפלו בשארי עברות - אם העכו"ם מכון להעבירו על דת והוא בפרהסיא בפני עשרה מישראל - חיב להרג ואל יעבר, וכן אם הוא שעת הגזרה, אפלו אערקתא דמסאנא, יהרג ואל יעבר.

והכלל על־פי הנ"ל, שעקר הפגם והקלקול הגדול ביותר מכל העברות שבתורה, הוא כשמהפכין דברי אלקים חיים, ומהפכין האמת לשקר והשקר לאמת, כמו שכתוב (ישעיה ה, כ): "הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע, שמים אור לחשך וחשך לאור" וכו', שזה גרוע מן הכל, כי על־ידי־זה מטעין את ישראל וכל העולם, רחמנא לצלן, וכל זה נמשך מבחינה הנ"ל שכתב בהתורה הנ"ל, על פסוק (במדבר כג, כ): "הנה ברך לקחתי" וכו' - שמלמעלה יורד רק אור פשוט, ולמטה נצטיר לכל אחד לפי בחינתו, כפי תפיסת המחין שלו, שהם הכלים לקבל האור. ועקר תקון הכלים וקלקולם הוא כפי תקון הברית וקלקולו, חס ושלום וכו' כנ"ל, ובזה תלוי הכל.

וזה עקר התגרות הבעל־דבר וערמתו - שהוא אורב וחותר על כל אחד ואחד, וביותר על הגדולים והמנהיגים, וכל מי שהוא גדול ביותר אורב עליו ביותר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה נב.): 'כל הגדול מחברו - יצרו גדול ממנו'. וכמו שדרשו רבותינו ז"ל (שם) על פסוק (יואל ב, כ): "ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות", שפשט ידו בגדולים, שעל־ידי־זה נחרב בית ראשון ובית שני, כמו שכתוב שם: "את פניו אל הים הקדמוני" וכו', כמו שדרשו רבותינו ז"ל שם, ועדין מרקד בינן על־ידי־זה, וכל הצרות, רחמנא לצלן, וכל אריכות הגלות על־ידי־זה.

כי זה יודעים בכלל, וכן יודע כל אחד בפרטיות בנפשו, נגעי לבבו ומכאוביו, מה שעובר על כל אחד בענין התאוה הרעה הזאת שהוא רע הכולל של שבעים אמין, שהוא תאות נאוף, אשר כמעט אין גם אחד נקי כראוי בענין זה, ושכיח הרבה שפגמו מאד, רחמנא לצלן, זולת גדולי הצדיקים מבחרים, יחידי הדורות - שהתפארו את עצמם בהתפארות אמתי, עצם כח גבורתם וקדשתם בענין זה (חיי מוהר"ן, סימן רלג), וכמבאר בדברי רבותינו ז"ל (ברכות כ.; כתובות יז. קד.). אבל רב העולם ככלו ואפלו הכשרים וצדיקים קצת - אינם נקיים כראוי. וכל אחד כפי פגמו בזה - כן מקלקלים כלי המחין שלו, ועל־ידי־זה אין בכחו לקבל ולציר האור העליון כראוי לטובה.

על־כן צריך כל אחד לזהר בנפשו מאד - לבלי להיות חכם בעיניו לנטות אחרי חכמות של הבל המצויים בעולם, בפרט בדורות הללו שמתלוצצים מכמה דברים שבקדשה, ובפרט מתפלה בכונה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ו:), על פסוק (תהלים יב, ט): "כרם זלת לבני אדם", אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהם, ומאי ניהו? תפלה. וכל כח של אלו הליצנים והמזלזלים בכשרי הדור המיגעים עצמם להתפלל בכונה - הוא על־ידי טעותים הנ"ל, על־ידי שמהפכים דברי אלקים חיים, עד שהתורה נעשית להם סם מות בבחינת: 'לא זכה' וכו', עד שאומרים כזבים ושקרים וכל מיני ליצנות על הכשרים באמת הנ"ל, וכאלו הם עוברים על דברי תורה, חס ושלום, עד שאומרים שעל־פי התורה מגיע להדפם ולרדפם בכל מיני רדיפות בפרנסתם ובנפשם - להתיר דמם ממש, רחמנא לצלן, וכל זה על־ידי טעותים הנ"ל, שבאים על־ידי פגם הברית, שעל־ידי־זה נפגם הכלי המחין, עד אשר מהפך אור התורה מהפך אל הפך וכנ"ל.

ועקר הקלקול על־ידי הגדולים והמנהיגים, אשר באמת אינם נקיים כראוי בתאוה הנ"ל. ולא די להם בזה, אף גם אינם מכירים את מקומם מחמת תאות ההתנשאות והכבוד, עד שמתקנאים בהכשרים שאינם נכנעים תחתם, וחותרים עליהם ומעינים בהם בעין רעה - לחפש ולמצא בהם כל החסרונות והפגמים. ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, על־כן יש כח להבעל־דבר לעקם דעתם, עד שמטעין את עצמם ואומרים: שעל־פי התורה מגיע לרדף מאד את הכשרים הנ"ל, בפרט על־ידי רבוי לשון הרע ושקרים ורכילות וכזבים שמצוי מאד, בעוונותינו הרבים.

ומי שהוא רוצה להיות איש כשר באמת - לחשב על תכליתו האמתית ולקרב את עצמו לאנשי אמת תמימי דרך ההולכים בתורת ה' באמת, כאשר קבלו מצדיקי אמת שהיו לפנינו - אי אפשר לו לעמד נגד כל הקמים עליו, כי־אם על־ידי מסירת נפש ממש, כי האמת נתבלבל כל־כך, עד שאי אפשר לעמד על האמת, כי־אם על־ידי מסירות נפש ממש על קדוש השם, שזה משרש אצל כל אחד מישראל בקדשת נפשו למסר נפשו על קדוש השם, כמו שכבר ראינו כמה אנשים פשוטים וגסים שמסרו נפשם על קדוש השם.