# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/661/64/14/

ועל־כן על כל העברות שבתורה - יעבר ואל יהרג, כי כל המצוות והעברות שבתורה הם בשביל ציור האור העליון לטובה ולברכה ולא להפך, חס ושלום, כי עקר שרש כל התורה היא האמונה הקדושה, שעל־ידי־זה יודעין ממנו יתברך, כמו שכתוב (הושע ב, כב): "וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'", וכמו שכתוב (תהלים קיט, פו): "כל מצותיך אמונה", כי עקר הבריאה היתה רק בגין דישתמודעין ליה (זהר בא מב.). אבל זה ידוע, שהשם־יתברך מרומם ומנשא ונעלה מאד מאד מתפיסת דעתנו, בפרט שאנו מלבשים בחמר, בגוף עכור כזה, שיש בו אחיזה מחטא אדם הראשון וממה שלא נולד בקדשה, מכל שכן מה שקלקל בעצמו, אך אף־על־פי־כן השם־יתברך מרחם עלינו למענו, ומאיר לכל אחד בדעתו בכח הצדיקי אמת שיאיר בו אמתת האמונה הקדושה, שיאחז את עצמו בהשם־יתברך ובתורתו הקדושה אשר הוא חינו לנצח, אבל האור היורד מלמעלה - הוא גבה מאד והוא אור פשוט, וצריך כל אחד לצירו כפי תפיסת המחין שלו. אבל לאו כל אדם זוכה לזה – לציר האור לטובה, כי רבם אין כלי המחין שלהם מתקנים כראוי, על־כן חמל עלינו השם־יתברך ונתן לנו את התורה הקדושה, רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה. ומצוות דרבנן, שכלם הם בחינת ציורים קדושים לציר האור לברכה. והזהיר אותנו להשמר מכל העברות - שהם כלם קלקולים ופגמים, שעל ידם מצירים האור להפך, חס ושלום.

וזהו כלל כל התורה והמצוות, וכל כונות המצוות וסודותיהם על־פי קבלה כלולים בזה, כי יש כמה וכמה בחינות בענין ציור האור שלמעלה לטובה, או להפך, חס ושלום, שזהו כלל כל המדות וכל הספירות וכל השמות הקדושים שבהם תלויים כונות כל המצוות, שכלם כפי מה שצריכים לציר האור לטובה כפי המצוה. וכן להפך בעברות, חס ושלום. ובזה תלוי עקר החיות של האדם ושל כל העולמות, כי הם חיינו. כי עקר החיות על־ידי האור העליון הבא מלמעלה כשזוכים לצירו לברכה. ואז מיחד ומקשר האור בהכלים, שעל־ידי־זה עקר החיות, כידוע, וכן להפך, חס ושלום.

ועל־כן כפי שקול הדעת בהשקפה ראשונה היה מן הראוי להרג על כל מצוה שבתורה, כי איך אפשר לעבר, חס ושלום, על שום מצוה, כי הלא תכף נתקלקל ציור האור כפי פגם המצוה ומהיכן יקבל חיות? אבל רחמי השם־יתברך גדולים מאד, והזהיר אותנו מזה, וגזר ואמר שאין לך מצוה שעומדת בפני פקוח נפש, חוץ וכו'. כי "וחי בהם" 'ולא שימות בהם' (ויקרא יח, ה; יומא פה:). כי חיות איש הישראלי יקר מאד מאד אצל השם־יתברך, כי האדם כל ימי חייו הוא עוסק בזה לקבל האור שלמעלה ולצירו לטובה, שמשם עקר חיותו, כי האדם לא נברא כי־אם לעשות רצונו יתברך על־פי התורה כל ימי חייו, שעל־ידי־זה מציר האור לברכה כפי שרש נפשו, שבזה תלוי תקון כל העולמות הנאחזים ותלויים בו.

ועל־כן על כל העברות שבתורה - יעבר ואל יהרג. כי אף־על־פי שעל־ידי העברות נתקלקל הציור, שצריך לציר האור לטובה וכנ"ל, אף־על־פי־כן אסור לו להיות נהרג בשביל זה, כי חיותו של הישראלי יקר יותר, כי כשיחיה יציר האור לטובה, אחר־כך על־ידי שארי המצוות שיעשה כל ימי חייו, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קנא:): 'מוטב שיחלל שבת אחת משיחלל שבתות הרבה'. כי כלל חיות האדם הם בחינת שבעים שנה, כמו שכתוב (תהלים צ, י): "ימי שנותינו בהם שבעים שנה". ואלו השבעים שנה שחי האדם - חיותם נמשך מבחינת שבעים פנים לתורה הנ"ל, שעל ידם עקר ציור האור לטובה ועל־כן מחיב האדם לשמר את נפשו וחיותו, כמו שכתוב (דברים ד, טו): "ונשמרתם מאד לנפשתיכם". כי כל ימי חיותו צריכין אותו מאד בעולם כדי לציר האור לטובה, כדי שישלים בחינת השבעים פנים לתורה כפי חלקו ושרשו שם. ועל־כן כדאי לעבר ואל יהרג על המצוה, כי בימי חייו יתקן יותר ציור האור לטובה וכנ"ל.

אבל 'עבודה־זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים יהרג ואל יעבר', כי על ידם נתקלקל ציור האור כל־כך, עד שמהפך האמת לגמרי מהפך אל הפך, שעל־ידי־זה אי אפשר לו עוד לציר האור לטובה, מאחר שכבר הפך האמת לגמרי, על־כן על אלו שלש עברות יהרג ואל יעבר, כי עבודה־זרה שהיא כפירות בהשם־יתברך - היא בודאי עוקרת את האדם לגמרי, כי מאחר שמהפך המשכת האור לגמרי עד שממיר כבודו, חס ושלום, וכופר בו יתברך ונמשך אחר הבל העבודה־זרה והכפירות, כמו שכתוב (ירמיה ב, יא): "ועמי המיר כבודו בלוא יועיל". איך אפשר לו לחיות עוד ולציר האור לטובה, מאחר שכבר הפך והמיר האמת מהפך אל הפך לגמרי?!

ועל־כן באמת 'המודה בעבודה־זרה ככופר בכל התורה כלה' (ספרי ראה ב). ועל־כן 'יהרג ואל יעבר', כי אי אפשר לו עוד לציר האור לטובה וכנ"ל. ועל־כן גם על גלוי עריות יהרג ואל יעבר, כי עקר פגם כלי המחין הוא על־ידי פגם נאוף כנ"ל. ועל־כן בודאי 'יהרג ואל יעבר' על זה, כי על־ידי גלוי עריות, חס ושלום, יהיו נפגמים כלי המחין שלו כל־כך, עד שאי אפשר לו עוד לציר האור לברכה כל ימי חייו, כי על זה נאמר (משלי ב, טו): "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים". ועל־כן בודאי הוא מכרח למות ולהרג ואל יעבר על זה, כי על־ידי־זה נפגמים הכלים לגמרי, עד שאי אפשר לו לציר האור לטוב. ועל־כן למה לו חיים כאלה? כי אדרבא, יקלקל, חס ושלום, בחייו יותר, מאחר שנתקלקלו כלי המחין שלו כל־כך, כי עקר פגם הכלים על־ידי גלוי עריות, כנ"ל.

וכן על שפיכות דמים - יהרג ואל יעבר, כי צריכין כל אחד ואחד מישראל בשביל ציור האור לטובה, כי כל ישראל כלולין בשבעים נפשות בית יעקב, שהם בחינת 'שבעים פנים לתורה'; שעל ידם נצטיר האור לטובה וכנ"ל. ועל־כן בודאי על שפיכות דמים יהרג ואל יעבר, כי 'אין דוחין נפש מפני נפש', כי גם נפש חברו צריכין בשביל ציור האור לטובה, כי אפלו הקטן והפחות שבישראל, אף־על־פי שאין לו שום השגה וידיעה בענין זה כלל, אף־על־פי־כן מאחר שהוא בכלל ישראל ואינו אפיקורוס וכופר - הוא מתקן הרבה על־ידי מעשיו ומצוותיו, כי 'אפלו ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרמון' (ברכות נז.), ומתקנים הרבה ומצירים האור לטובה וכנ"ל.