# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/661/64/15/

ועתה ממילא מובן כמה גדול עצם הפגם של המחלקת, שעל־ידי־זה באים לידי שפיכת דמים בכמה בחינות, עד שעל־פי הרב באים לידי שפיכת דמים ממש, רחמנא לצלן, כי על זה אורב הבעל־דבר, ובפרט על המנהיגים והחשובים גדולי המדינה, שרואה להקים על ישראל, אותן שכלי המחין שלהם אינם מתקנים כראוי מחמת פגם תאוה הנ"ל שמצוי מאד, ואלו המנהיגים מחמת תאות הכבוד והגדלה - הם מתגאים ושוכחים את מקומם. ונדמה להם, שעל־פי התורה מגיע לרדף מאד את הכשרים שמדברים עליהם סרה וכו', כי האמת נתהפך אצלם על־ידי בחינה הנ"ל, בבחינת 'לא זכה' וכו', על־ידי ציור האור להפך, על־ידי פגם הכלים וכנ"ל, ובפרט שרב מקרביהם פגומים מאד, ויש בהם נואפים גדולים, והרבה מהם מפרסמים לנואפים גמורים באסור גמור, כמצוי עכשיו, חס ושלום, וכל אלו הנואפים מתקרבים אליהם בחלקלקות ובודים שקרים וכזבים גדולים על הצדיק האמת ואנשיו, עד שמתירים דמם בפרהסיא. וכל זה על־ידי שנצטיר אצלם האור להפך על־ידי קלקול הכלים וכנ"ל.

כי הבעל־דבר אינו מקרר דעתו במה שהכשיל את האדם באיזה עברה, חס ושלום - אפלו אם הכשילו בעברות רבות גדולות מאד, רחמנא לצלן, רק עקר ערמתו לעקר את האדם לגמרי, חס ושלום, על־ידי שאורב עליו לעקם דעתו, על־ידי קלקול הכלים, עד שיעשה מאסור התר ומעברה מצוה, עד שמתלבש את עצמו במצוות שלו - שעל־ידי זה יוכל לעקרו לגמרי, חס ושלום, אבל אין לך דבר שהבעל־דבר יוכל להטעות את האדם ולהפך עברות למצוות כמו בענין מחלקת - שם שם מרקד הבעל־דבר, כי בענין זה יכול בקל להתלבש עצמו במצוות ולהפך עוונות הגדולים בתורה למצוות גדולות, כי מסית את האדם על חברו שמצוה גדולה להדפו ולרדפו, כי הלא עשה כך וכך וכו', כמצוי ענין זה הרבה בעולם.

כי זה ידוע, שאין אדם שאין בו איזה חסרונות או איזה מדה רעה, אבל אנו מצוים לבלי להסתכל על הרע שבישראל כי־אם על הטוב, ולדון את כל אדם לכף זכות, כמו שהזהירו רבותינו ז"ל בכמה מקומות, אבל על־ידי תאות הנצחון והמחלקת מתגבר ה"קץ כל בשר", שהוא אורב לעין ולהסתכל רק על הרע - לחפש ולחקר ולמצא איזה רע בכל אחד, ובפרט בהכשרים החפצים באמת לאמתו, שעליהם מגרה ביותר את החולקים לעין בהם בעין רעה, למצא בהם חסרונו ת הרבה ולבדות עליהם שקרים וכזבים בלי שעור, עד שנעשה אצלם שפיכות דמים למצוה גדולה עד שמתירין דמם, ושופכים דמם כמים בבזיונות וחרפות ובושות הרבה ומלבינים פניהם ברבים, עד שמתירין דמם ממש, וכל זה נמשך על־ידי הנ"ל, על־ידי שנצטיר אצלם האור להפך, על־ידי קלקול כליהם, כנ"ל.

וזה שצועק הנביא בכמה מקומות על הרועים והמנהיגים שאינם מנהיגים הדור ברחמים כראוי, כמו שכתוב (זכריה י, ג): "על הרעים חרה אפי" וכו', וכתיב (ישעיה ג, יד־טו): "ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו, מה לכם תדכאו עמי ופני עניים תטחנו", וכתיב (זכריה יא, יז): "הוי רעי האליל, חרב על זרועו ועל עין ימינו, זרעו יבוש תיבש" וכו', וכן הרבה מאד, כי עקר הקלקול הנ"ל על־ידי הרועים, כנ"ל: