# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/661/64/19/

וזה (איכה ג, לח): מפי עליון לא תצא הרעות והטוב מה יתאונן אדם חי וכו', מפי עליון לא תצא וכו' - זהו כל ענין הנ"ל, שלמעלה אינו יורד כי־אם אור פשוט, כמו שהביא שם מקרא זה לענין זה, כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם, רק כל אחד צריך לציר האור כפי תפיסת המחין שלו, ועל־כן מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו - כי צריך כל אדם להיות גבר על חטאיו, להתגבר על יצרו ולאונן ולקונן על חטאיו אשר עברו על ראשו, כדי שעל־ידי זה יוכל לציר האור לטוב כראוי.

וזה נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד ה' - כי בודאי צריכין לחפש דרכיו ולחקר מאד מאד אחר דרך הטוב והישר באמת לאמתו, כדי שיזכה לשוב עד ה', כי מחמת ענין הנ"ל שמלמעלה אינו יורד כי־אם אור פשוט - שזהו בחינת מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כנ"ל, וצריך כל אחד לציר האור כפי תפיסת המחין שלו - שזהו בחינת 'זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה' וכו' - על־כן בודאי מי שרוצה לחוס על נפשו שלא יאבד את עולמו, חס ושלום, צריך לחפש ולחקר מאד אחר האמת כדי לשוב אל ה' באמת, כי אולי מטעה אותו דעתו באיזה דרך, מחמת שלא זכה לציר האור כראוי, מחמת שהכלים שלו אינם בשלמות, מחמת פגם הברית, וכנ"ל.

ועקר התקון לכל זה הוא: נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים - שהוא צעקה ותפלה ושיחה והתבודדות בינו לבין קונו, שצריכין לצעק הרבה להשם־יתברך במסירת נפש עד שכמעט תצא נפשו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית ח.): 'אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו', ולמדו מפסוק זה [וכמובא זה בשיחותיו הקדושים בספורי חיי מוהר"ן, ובסימן צט תנינא].

כי עקר תקון הברית הוא על־ידי צעקה הרבה להשם־יתברך שצריכין לצעק שבעין קלין לפחות, ובאלו שבעין קלין כלולים קולות וצעקות ותפלות ותחנונים הרבה לאין מספר, כי צריכין להתפלל על זה כל ימי חייו, כי השבעין קלין הם כנגד השבעים פנים לתורה שצריך כל אחד מישראל לזכות להם, וכל אחד יכול להבין בנפשו כמה הוא רחוק עדין אפלו מפנים אחד של התורה הקדושה מכל שכן מכלם, ועל־כן אפלו אם לא פגם הרבה, ואפלו אם כבר צעק הרבה להשם־יתברך, ועשה מצוות הרבה, ולמד תורה הרבה, אף־על־פי־כן מאחר שרואה שעדין לא השיג אפלו חלק אחד מאלף ורבבה מפנים אחד לתורה, כמה וכמה הוא צריך עדין לצעק להשם־יתברך כל ימי חייו.

וכבר ידוע שאסור ליאש עצמו מן הצעקה לעולם, כי אפלו אם פגם הרבה מאד מאד, ואפלו אם עדין הוא כמו שהוא, אם לא יתיאש את עצמו מן הצעקה ומתפלה ותחנונים יכול לזכות לפנים לתורה באמת ואפלו לכל השבעים פנים, כי השם יתברך טוב לכל, ויותר ממה שהעגל רוצה לנק וכו' (פסחים קיב.), כי הוא יתברך חפץ חסד ורוצה יותר להשפיע לנו כל טוב - להאיר לנו כל השבעים פנים לתורה, רק שצריכין אתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה), והעקר לצעק הרבה להשם־יתברך עד שיעלו כלליות קולות צעקותיו לבחינת שבעין קלין באמת, עד שיזכה לשבר באמת הרע של השבעים עכו"ם שעקרם הוא תאוה הנ"ל, שעל־ידי זה יזכה לשבעים פנים לתורה כנ"ל, כי השבעים פנים הם בחינת שבעים שנים שהם כלל ימי חיי האדם, וכנגד זה הם השבעין קלין הנ"ל, על־כן צריכין לצעק השבעין קלין כל ימי חייו, שכלולים בשבעים שנה שהם בחינת שבעים פנים וכנ"ל: