# כא

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/661/64/21/

וזהו (ברכות יב:): אמר רבי אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא וכו', כי יציאת מצרים - זה בחינת שיוצאין מגלות הנ"ל של שבעים אמות שעקרם תאוה הנ"ל, שהיא בחינת זהמת מצרים, שהיא ערות הארץ, כי עקר גלות מצרים היה על פגם הברית של אדם הראשון וכו' כמובא, ועל־כן גם כל הגליות מכנים בשם "גלות מצרים" (בראשית־רבה טז, ד), כי גם כל הגליות הם על־ידי בחינה זאת כנ"ל, וישראל בגדל כחו של משה זכו לצאת מגלות של תאוה הנ"ל, עד שזכו לשבעים פנים לתורה - שזהו בחינת קבלת התורה שזכו אחר יציאת מצרים, וכנ"ל.

אבל אף־על־פי שזכו לכל זה, אף־על־פי־כן עדין חתר עליהם הבעל־דבר להכשילם, עד שהכשיל אותם על־ידי הערב־רב - שהיה כליהם פגומים מאד, שאצלם נצטיר אור התורה להפך כנ"ל - עד שהכשילו גם את ישראל, עד שבאו לידי עבודה־זרה ממש, עד שעשו את העגל, כי הפכו האמת עד שאמרו שכך צריכין לעבד אותו, כי בדרך זה הולך טעותם של כל עובדי עבודה־זרה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: דקריין ליה אלקא דאלקיא וכו', וכנ"ל (אות י):

וזה שנאמר במעשה העגל (שמות לב, ד): "ויצר אתו בחרט" - 'ויצר' דיקא, לשון ציור, שצירו האור להפך וכנ"ל, וכל זה היה מחמת שחזרו ונכשלו על־ידי הערב רב בפגם תאוה הנ"ל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין סג:): 'לא עבדו ישראל עבודה־זרה אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא', ועל־ידי חטא זה נמשכו כל הגליות וכל הצרות, כידוע.

ועקר התקון בכל דור על־ידי גדולי הצדיקים האמתיים שזוכים לשמירת הברית בתכלית השלמות, שהם ממשיכין אור של משיח - שעקר שלמות התקון על ידו כנ"ל, כי עקר עבודת הצדיקים הוא להמשיך קיום התורה בעולם, שזה התקון לא יהיה נשלם כי־אם על־ידי משיח, שאז יתקים (יחזקאל לו, כז): "ועשיתי את אשר בחקי תלכו וכו', ונתתי להם לב אחד" וכו', וכל חיותנו וקיומנו עתה הוא על־ידי הצדיקי אמת שממשיכין לנו אורו של משיח על־ידי תורתם האמתיית כנ"ל (אות כ), ובשביל זה צריכין להזכיר יציאת מצרים בכל יום - כדי להמשיך עליו קדשת יציאת מצרים גם עתה בכל יום - שנזכה גם עתה לצאת מבחינת גלות מצרים ולזכות לבחינת קבלת התורה, דהינו לקים את כל התורה.

וזה שאמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה - שזכה בגדל קדשתו להשיג השבעים פנים לתורה בבחרותו - שעל־ידי זה נעשה כבן שבעים שנה, כי השבעים שנה הם בחינת שבעים פנים לתורה, כנ"ל.

ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות - כי באמת צריכין להזכיר ולהמשיך בחינת יציאת מצרים ביום ובלילה, כי בלילה הוא בחינת שנה ובטול אל האור אין־סוף - שאז צריכין להעלות הנפשות בבחינת העלאת מ"ן (מיין נוקבין), כדי לזכות להמשיך האור שלמעלה, אבל כשיורד האור שלמעלה, עקר ציורו לטוב הוא ביום – "כאור בקר יזרח שמש" (שמואל ב' כג, ד), שאז מברכין יוצר אור ובורא חשך, כי האור - בבחינת יצירה ששם נצטיר האור לטוב, והחשך - בבחינת בריאה שגבה יותר, כי בעולם העליון הגבה יותר ששם הוא בחינת אור פשוט כנגד עולם הנמוך ממנו, שם הוא בחינת חשך נגד זה העולם הנמוך ממנו, בבחינת "ישת חשך סתרו" (תהלים יח, יב), כי קדם שנצטיר האור אין בו תפיסה, ועל־כן מכנה בשם "חשך" על שם עמק המשג, ומשם נמשך חשכת לילה, מחמת שאז מתחיל לירד האור ועדין לא נצטיר, שהוא בחינת חשך (ועין מזה במקום אחר, בהלכות ברכת התורה ובהלכות קריאת־שמע, הלכה ד').

ועל־כן עקר קריאת שמע ותפלה וטלית ותפלין ורב המצוות הם רק ביום, כי עקר ציור האור רק ביום כנ"ל, אבל גם בלילה צריכין לומר קריאת שמע ותפלה, ובפרט בקריאת־שמע שעל המטה קדם השנה - כדי להקדים עצמו, להכין כלים מתקנים לציר האור תכף לברכה כשמתחיל לירד, שזהו עקר סוד כונת קריאת שמע שעל המטה כמובן למשכילים. ועל־כן צריכין להזכיר יציאת מצרים גם בלילות, כי הזכרת יציאת מצרים, הוא בשביל לציר האור לברכה, על־ידי שמזכירין וממשיכין עלינו בחינת קדשת יציאת מצרים, שאז זכינו לקבל את התורה ולציר האור לברכה וכנ"ל, וזהו הענין עקרו ביום - שאז עקר ציור האור כנ"ל, אבל באמת צריכין גם בלילה להזכיר יציאת מצרים, כי גם בתקף החשך בבחינת לילה צריכין להשתדל להמשיך על עצמו קדשת יציאת מצרים כדי לתקן את הכלים שיהיו מוכנים לציר האור כשירד - שיצטיר לברכה כנ"ל, כי אדרבא, אז עקר הנסיון, בבחינת (תהלים יז, ג): "בחנת לבי פקדת לילה", כי לילה בחינת חשכת הגלות שהוא קדם שהתחיל להמשך אור קבלת התורה, שאז הוא בחינת חשך ואפלה, בחינת גלות ואז עקר הנסיון, ואז צריכין ביותר לזכר יציאת מצרים, שכמו שעשה ה' יתברך עמנו נסים בגלות מצרים והוציאנו לחרות מטמאת התאוה הנ"ל לקדשת קבלת התורה - כן יעשה עמנו נפלאות גם עתה, בבחינת (מיכה ז, טו): "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", אבל הגלות מתארך מאד, כי הבעל־דבר הניח את עצמו לארכו ולרחבו על כל אחד ואחד.

וזה ש אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה - שכבר זכיתי בנעורי לכל השבעים פנים לתורה כנ"ל, ואף־על־פי־כן לא זכיתי לזה שתאמר יציאת מצרים בלילות - כי אמר בדרך קבלנה, כמה קשה וכבד ענין זה להכניסו בעולם, להזכיר יציאת מצרים בלילות - להאיר בלב כל אחד מישראל שיזכר בחינת יציאת מצרים בתוך תקף חשכת ליל הגלות הארך הזה - שיזכיר את עצמו בגדל כח הצדיקים שהם בחינת משה שזכה להוציאנו מטמאת מצרים, ואין דור יתום, ובודאי יש צדיקים גדולים, שהם בבחינת משה, בכל דור, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית־רבה נו, ז): 'אין לך דור שאין בו כמשה', כי 'אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא' - ובודאי יש כח לצדיקים כאלו, להוציא גם עתה את כל אחד ואחד מגלות השבעים עכו"ם הנ"ל, שזה בחינת יציאת מצרים כנ"ל, אבל רבי אלעזר בן עזריה בענותנותו הגדולה אמר, שאף־על־פי שזכה לשבעים פנים לתורה, שהם בחינת שבעים שנה, עדין לא זכה לזה להמשיך בחינת הזכרת והמשכת יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא וכו', כי חשב את בן זומא גדול ממנו שהוא זכה בדרשותיו הקדושים להמשיך תקון זה.

אבל החכמים חולקים גם על בן זומא, כי כלל החכמים הקדושים הם גדולים גם מבן זומא, והם אומרים, שאף־על־פי שדרש בן זומא, "כל ימי חייך" – להביא הלילות, עדין קשה להמשיך בחינת הזכרת יציאת מצרים בלילות, שהם בחינת אריכת הגלות, כי כל זה אי אפשר להמשיך כי־אם על־ידי התנוצצות משיח, שממשיכין גדולי הצדיקים בתורתם כנ"ל, וזהו: וחכמים אומרים: "ימי חייך" – העולם־הזה, "כל ימי חייך" – להביא לימות המשיח - שעקר תקון זה יהיה נשלם רק בימי המשיח, שאז יתקים: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז, טו), ועל־כן גם עתה אי אפשר להמשיך תקון זה כי־אם על־ידי הצדיקים שממשיכין אורו הקדוש על־ידי תורתם, וכנ"ל: