# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/661/64/24/

אבל "איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת", כמו שכתוב (איוב לו, ג): "וחנפי לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם", כמו שמצינו בבלעם הרשע שהתפאר (במדבר כד, טז): "וידע דעת עליון", וכשעמד המלאך לפניו, בפרט כשעמד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל, עד שהכרחה האתון לרבץ תחתיו, חרה אפו והכה את האתון, ולא שת אל לבו להבין רמזי השם־יתברך, שכונתו יתברך כדי שישוב מדרכו הרעה, שחפץ לקלל את ישראל ולעקר את עצמו משני עולמות על־ידי זה, ומאחר שראה השם־יתברך תקף רשעותו כל־כך, על־כן אמר לו (במדבר כב, כ): "לך עם האנשים", כי בדרך שאדם רוצה לילך - מוליכין אותו, וכמו שפרש רש"י שם על פסוק זה, "כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם" וכנ"ל (אות יב). אבל בני ישראל הכשרים, כל מה שדוחקים אותם יותר, חס ושלום, הם בורחים בכל פעם ביותר להשם־יתברך, בבחינת (שמות יד, י): "ופרעה הקריב" - שהקריב את ישראל לאביהם שבשמים: