# כז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/661/64/27/

ועל־כן כשרואה האדם שהמניעות מתפשטים ומתגברים כנגדו מאד מאד למנעו מדרך האמת, ובפרט על־ידי רבוי החולקים והמתנגדים גדולים וקטנים וכו' - צריך לידע שהכל נמשך מחמת פגם הברית, שעל זה נאמר (משלי ב, יט): "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים", על־כן רוצים למנעו מדרך החיים בכמה דברי פתויים והסתות ודברי חלקלקות בלי שעור, וכשרואים המסיתים והמונעים שאינם יכולים לפעל לדחותו מהאמת על־ידי דבריהם הרעים, הם עומדים כנגדו למנעו בזרוע ביד רמה, כמצוי עכשיו בעוונותינו הרבים, ואז אין תקנה לזה כי־אם מסירת נפש ממש, שצריך לישב דעתו: הלא אני יודע האמת לאמתו שכונתי רצויה לשמים באמת, ואם מעשי אינם עולים יפה כראוי, הלא החולקים אינם חולקים על מעשי שאינם יפים וטובים, כי־אם על מעט מעשי הטובים - על שאני חותר ומתיגע להתפלל בכונה ולקרב עצמי לאנשי אמת, המוליכים אותי בדרך האמת, בדרך אשר דרכו בו אבותינו אשר מעולם, והם עומדים כנגדי לבלעני חנם, חס ושלום, יותר מרוצחי נפשות - כי המחטיא קשה מן ההורגו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא פנחס ג), על־כן אני מחיב למסר נפשי, כי הלא אני יהודי, וזה ידוע שכל איש יהודי, אפלו הגרוע - בטבעו למסר נפשו על קדוש השם, על־כן גם אנכי מרצה למסר נפשי וגופי ופרנסתי בשביל האמת, בשביל קדשת שמו יתברך ויעבר עלי מה, והלא כל זה נמשך מפגם הברית כנ"ל, שעל זה צריכין למסר נפשו כנ"ל, נמצא, שזה עקר תשובתי ותקוני.

כי עקר התשובה והתקון על פגם הברית הוא מסירת נפש וכנ"ל והבן, כי בודאי על־ידי מסירת נפש שישבר כל המניעות בכל כחו בבחינת מסירת נפש, בודאי על־ידי זה יזכה להשיג ארחות חיים, אפלו אם פגם כמו שפגם בפגם הברית, כי זה עקר תקונו כשיעמד בנסיון נגד החולקים והמונעים, כמבאר בדברינו כמה פעמים במקום אחר ועין בסימן ה לקוטי חלק א, ובמה שכתבנו בבאורו בהלכות תפלין הלכה ד, אות ד: