# כח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/661/64/28/

וזה בחינת (ישעיה מ, א): "נחמו נחמו עמי" וכו', כי עקר נחמתנו היא התורה הקדושה וצדיקי אמת שבכל דור ודור, כי עקר הנחמה בכל הגלות המר והארך הזה היא התורה הקדושה, כמו שכתוב (תהלים קיט, נ): "זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חיתני", אבל לאו כל אדם זוכה לקבל עצות טובות מהתורה כראוי לו בכל עת, כי לא זכה וכו' (יומא עב:), על־כן הכל צריכין למרי חיטיא (כלם צריכים את בעל החטים – דבר שנצרך לכלם), שהוא הצדיק האמת, המבאר ומציר לנו אור התורה לטוב, בבחינת (במדבר כג, כ): "הנה ברך לקחתי" וכו' וכנ"ל, וזה עקר תקותנו ונחמתנו בכל מיני גליות בכלל ובפרט, בגשמיות וברוחניות, בבחינת (בראשית ה, כט): "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו", 'זה' - הוא בחינת הצדיק האמת שנקרא 'זה', בבחינת "כי זה כל האדם", כי כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה, ולצות לזה ושקול זה וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ו:).

וזהו נחמו נחמו עמי - נחמה כפולה (איכה רבה א, נז), כי אנו צריכין נחמות כפולות דיקא בחינת 'נחמו נחמו', הינו נחמות התורה, בחינת (תהלים קיט, נ): "זאת נחמתי בעניי" וכו', אבל מהתורה אי אפשר לקבל ולנק בעצמו כראוי, כי לא זכה וכו', כי יכול, חס ושלום, לציר אור התורה להפך כנ"ל, על־כן אנו צריכין עוד נחמה על נחמה שהוא כח הצדיקי אמת המבארים ומצירים לנו אור התורה לטובה ולברכה, ומשפיעים ומלמדים אותנו לקבל עצות טובות אמתיות מהתורה לחיים ולטוב ולא למות ולרע, חס ושלום, וזה עקר נחמתנו בחינת זה ינחמנו ממעשינו וכו', כנ"ל.

וזה נחמו נחמו כנ"ל, וזהו יאמר אלקיכם - אמירה בחשאי, כמו שפרש אדמו"ר ז"ל לענינו במקום אחר (בסימן כא), זה בחינת אור הפשוט היורד מלמעלה קדם הציור, שהוא בחינת אמירה בחשאי ובסוד, כי קדם ההתגלות והציור הוא בבחינת שתיקה וסוד, 'אלקיכם' - זה בחינת ציור האור לטוב, כי 'אלקים' זה בחינת מלכות, בחינת המשכת והתגלות אלקותו ואדנותו לתחתונים, שזהו עקר בחינת שם אלקים, כידוע.

ועל־כן משה רבנו, שהוא עקר כלל התורה חי מאה עשרים שנים (דברים לד, ה) - כנגד מאה עשרים צרופי 'אלקים' שהם בחינת באורי וצרופי אור התורה, וכן כמה צדיקים קדושים שהמשיכו התורה בעולם - חיו כל אחד מאה עשרים שנים, דהינו הלל הנשיא ורבי יוחנן בן זכאי וכו' (ספרי וזאת הברכה טז), הכל כנגד מאה עשרים צרופי אלקים, כמובא בכתבי האר"י ז"ל (עץ־חיים, שער טו, פרק ו) - כדי שיבארו ויצרפו לנו אותיות התורה לטוב, כנ"ל, שזהו עקר נחמתנו כנ"ל, וזהו נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם, כנ"ל.

וזהו דברו על לב ירושלים - 'על לב' דיקא, כי עקר ציור האור בבחינת לב, שהוא בבחינת בינה־לבא, ששם עקר ציור האור שהוא בחינת צירי, כי הלב מרכבה לבינה ששם הויה בנקוד צירי, כידוע. וזה בחינת "וידעת היום והשבת אל לבבך" וכו' (דברים ד, לט), שצריכין להמשיך אור הדעת שהוא אור התורה אל הלב, לצירו לטוב, שזהו העקר, כנ"ל.

וזהו שנסמך לשם: קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלקינו וכו', והיה העקב למישור וכו' - כי על־ידי ציור האור לטוב, על־ידי הצדיקי אמת, על־ידי זה נעשים בכל מקום דרכים ישרים להשם־יתברך, אפלו במקומות שהיו מדבר שממה ונתישרים כל הדרכים המקלקלים והעקמים והמרכסים וכו', שכלם נמשכים מאותן המהפכים ארחות ישר ומהפכים האמת, עד שנתקלקלו הדרכים הישרים ונעשו מדבר שממה ונמשכו דרכים מקלקלים ונבוכים מאד,

אבל עתה על־ידי צדיקי אמת המצירים האור לטוב, על־ידי זה נתתקנו כל הדרכים להשם־יתברך בבחינת קול קורא במדבר פנו דרך ה' וכו', כי כל זה נמשך מבחינת התנוצצות אורו של משיח הנמשך בכל דור, שעל־ידי זה עקר קיומנו בגלות כנ"ל, שאז יתקים (ירמיה לב, לט): "ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים", במהרה בימינו, אמן:

שיך לעיל

וזה בחינת (תהלים כד, י): "אשרי אדם עוז לו בך מסלות בלבבם", כי צריכין עז ותעצומות והתחזקות עצום מאד בזה העולם מספר ימי חיי הבלו לעמד כנגד כל הדחיות וכו' שהבעל־דבר רוצה להדיחו, חס ושלום, בכל עת, רחמנא לצלן, והעקר על־ידי הסברות שקר שלו, על־ידי שמציר האור להפך, חס ושלום, וכנ"ל, שזהו בחינת (איכה ג, מ): "נחפשה דרכינו ונחקרה" וכו', שצריכין בכל עת לחפש ולחקר ולבקש עצה ודרך איך לצאת מהבליו ולהתקרב להשם־יתברך, ועל כל פנים שלא יפל יותר, חלילה, על־ידי דחיות שלו שמתלבש במצוות ואומר לו: "הלא אתה יודע עצם גשמיותך ופגמיך הרבים וכו' ומה אתה חותר ומקוה עוד להתקרב"?! כי כל זה וכיוצא בזה נמשך מהקלפה והסטרא־אחרא, והעקר מבחינת קלפת בלעם - שרוצה לציר אור התורה להפך מן האמת, ועקר התגברותו על־ידי זהמתו הגדולה שממשיך, חס ושלום, שהוא תאות נאוף שנמשך ממנו, שמתפשט לארך ולרחב בתאוה והרהורים אלו בכמה בחינות, ולא די לו בזה, כי־אם גם רוצה על־ידי זה לציר האור להפך ולהפיל את האדם לגמרי לשאול תחתיות, חס ושלום, כמו שכבר נכשלו ונפלו על־ידי רעיונים כאלה הרבה, רחמנא לצלן, על־כן צריכין עז והתחזקות עצום נגדו בלי שעור, וזהו (תהלים פד, ו): אשרי אדם ע' וז ל' ו ב' ך מ' סלות ב' לבבם ראשי תבות צרוף ב'ל'ע'ם, כי כנגד קלפת בלעם צריכין עז ותעצומות והתחזקות עצום כנגדו, וכנ"ל:

תם ונשלם