# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/661/64/4/

כי אין ראוי לשתות יין ומשקה המשכר כי־אם מעט - להרחיב דעתו, וגם זה בשבת ויום טוב ובסעדת מצוה דיקא, כי עקר קדשת היין נמשך רק מקדשת שבת, שהוא 'תחלה למקראי קדש' - שכל קדשת הימים טובים נמשך משם, שזהו בחינת קדשת הצדיק האמת שהוא בבחינת שבת, כידוע (זהר נשא קמד:), שעליו נאמר 'זכה – נעשה ראש' כנ"ל.

וזהו בחינת הקדוש של שבת על כוס יין דיקא - שממשיכין קדשת שבת על־ידי היין דיקא, כי קדשת שבת הוא בחינת כל השבעים פנים לתורה שמאירין עקרם בשבת שבו נתנה התורה (שבת פו:), כי שבת עקר כלליות הקדשה של כל השבעים נפשות בית יעקב, של כל השבעים אנפין נהירין שהם שבעים פנים לתורה הנ"ל. וזאת הקדשה ממשיכין על־ידי כוס יין דיקא, כי אז היין בתכלית הקדשה בבחינת דעת של שבעים זקנים הנ"ל, כי יין עולה שבעים, שהוא בחינת שבעים תבין שבקדוש (תקוני־זהר תקון מז, פד.), כי על־ידי קדוש על היין ממשיכין כל השבעים פנים וכו' הנ"ל.

ועל־כן 'זווגן של תלמידי חכמים הוא רק משבת לשבת' (כתבות סב:), כי אז בשבת נמשך בחינת השבעים פנים הנ"ל, שהוא בחינת שבעים נפשות בית יעקב, שהוא בחינת קדשת הברית. ואז יוכל להמשיך נשמה קדושה מבחינת שבעים נפשות הנ"ל.