# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/661/64/7/

וכל אריכת הגלות בעוונותינו הרבים נמשך על־ידי־זה, כי עקר הגלות נמשך על־ידי גלות נפשות ישראל בתאוותיהן ומדותיהן הרעות, שעקרם הוא תאות נאוף, כמבאר בהתורה הנ"ל, שכל נפש מישראל מכרח לבוא בגלות הנ"ל - ומשם נמשך גם הגלות הגשמי, ואין תקנה לזה כי־אם לצעק ולזעק ולהתפלל הרבה להשם־יתברך, כמו שמבאר שם, שצריכין לצעק שבעין קלין כמו היולדת ממש וכו', עין שם. אבל אלו השותי יין לא די שהם רחוקים מכל הדרכים האמתיים האלה, אף גם הם מתלוצצים מכל ההולכים בהם באמת, העוסקים בתפלה ובצעקה הרבה להשם־יתברך - להנצל ממרירות הגלות בכלל ובפרט של כל אחד ואחד מה שלבו יודע מרת נפשו, איך הגלות של התאוות משתטח כנגדו כל־כך. ועל־ידי־זה שהם מתלוצצים מהם ומדברים עליהם כל הרעות, ועומדים עליהם ורודפים אותם בכל מיני רדיפות - על־ידי־זה הם מרחקים הרבה הרבה מדרכים האמתיים הנ"ל לצעק ולהתפלל להשם־יתברך תמיד. ועל־ידי־זה מתגבר עליהם גלות התאוות ביותר, שעל־ידי־זה מתארך גם הגלות הגשמי, בעוונותינו הרבים, כי הכל תלוי זה בזה וכנ"ל.

ואנחנו לא נדע מה נעשה להנצל מהם, כי הוא יתברך יודע תעלומות לב, שכונתנו לשמים באמת, ואין לנו על מי להשען כי־אם על אבינו שבשמים. ואנחנו על משמרתנו נעמד לצעק ולזעק להשם־יתברך בכל כחנו עד ישקיף וירא ה' משמים להציל אותנו מכל מיני גליות, מגלות התאוות ומגלות השבעים עכו"ם, ומגלות השונאים של אחינו בני ישראל שעומדים עלינו חנם. שזה גרוע מהכל, כי עקר חרבן בית שני היה על־ידי מחלקת ושנאת חנם. וזה עקר אריכת הגלות בעוונותינו הרבים, כידוע ומובן לכל משכיל באמת.

וזה שאמר דוד המלך, עליו השלום (תהלים סט, יג): "ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר, ואני תפלתי לך ה' עת רצון" וכו', שכנגד רבוי המחלקת של השונאים שמשיחים ומדברים כל הרעות, שעקר התגברותם על־ידי רבוי שתיתם ממשקה המשכר בחינת "ונגינות שותי שכר" - ואני אין לי שום עצה כנגד זה, כי־אם תפלה ותחנונים להשם־יתברך. בחינת "ואני תפלתי לך ה' עת רצון" וכו' וכנ"ל.