# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/698/61/4/

וזה בחינת אסור שאסרו רבותינו ז"ל גבינות של נכרים (עבודה־זרה כט:). גבינות דוקא, אבל לא החמאה. ועל־כן נוהגין התר בחמאה שלהם בכמה מקומות (יורה־דעה, סימן קטו).

על־פי מה שנתבאר לעיל בהלכות בשר בחלב (הלכה א), שבהחלב יש בה עדין קצת אחיזה להם, שזהו בחינת נסיובי דחלבא (מי החלב), שהן הפסלת כנ"ל. ועל־כן אסרו חלב שחלבו נכרי ואין הישראל רואהו (עבודה־זרה לה:), כי החלב שהוא בחינה דקדשה, בחינת קדשת לשון־הקדש כנ"ל, צריך לשמרו, ולתן בו עיניו, שלא תשלט בו עין הרע של שבעים אמות, מאחר שיש בה עדין קצת אחיזה להם במעט כנ"ל. ועל־כן אסרו הגבינות שלהם, כי אחר שחוזר החלב שהוא בבחינת עץ הדעת שרבו טוב כנ"ל, כשחוזרת להתברר כנ"ל, אזי נמצא שחוזר הגבינה להיות בבחינת עץ הדעת, בחינת תרגום, כי החמאה שנקלט על פני החלב הוא בחינת הטוב המבחר שבה, והנסיובי דחלבא הן הפסלת. והן בבחינת הרע, עד שיש דעה שבאמת אסורה כנ"ל. נמצא, שהגבינה שהיא נעשית אחר שמוציאין החמאה שהיא בחינת הטוב כנ"ל, שאז מבררין הנשאר ועושין גבינה ומה שנשאר אחר־כך הוא פסלת גמור בחינת רע, כנ"ל.

נמצא, שהגבינה היא בחינת ממצע בין רע לטוב, נמצא, שהיא עתה בבחינת תרגום, בחינת עץ הדעת. ועל־כן אסרו גבינות שלהם, כי יש להם שם אחיזה גדולה, כי הם כרוכים שם תמיד לנק דרך התרגום כנ"ל. ועל־כן אסרוה חכמים, כי היא בבחינת אסור דרבנן, בחינת תורה שבעל־פה, שהיא בחינת תרגום, כנ"ל בהלכות תערבת (הלכה א).

וזה שדקדק קרנא ואמר (חלין קד:): 'עוף וגבינה נאכלין באפיקורן' (בהפקרות, בלי הבדל), ולא אמר עוף וחלב. 'עוף וגבינה' דיקא, כי הגבינה היא בחינת העוף ושוה מאד לבחינת עוף, שהיא ביצירה, בחינת תרגום, כנ"ל בהלכות סימני עוף טהור (הלכה א), שזה הוא בחינת גבינה, כנ"ל.

ועל־כן לא אסרו החמאה, כי החמאה היא בחינת הטוב המבחר שאין להם אחיזה בו ואינם יכולים לנק דרך שם, כי עקר יניקתם דרך התרגום שהוא מערב טוב ורע, אבל בבחינת טוב המבחר אין להם אחיזה שם.

וזה כששאל רבי ישמעאל את רבי יהושע, מפני מה אסרו גבינות של נכרים? שאל אותו רבי יהושע: ישמעאל, אחי! האיך אתה קורא, כי טובים 'דודיך', או 'דודיך'? (עין במשנה, עבודה־זרה כט:). והשיב לו ומסיק, אין הדבר כן, אלא כי טובים דודיך מיין. ופרשו רבותינו ז"ל, ערבים עלי דברי דודיך שהם תקנות חז"ל, יותר מיינה של תורה, כי דיקא אז כששאל אותו על אסור הגבינות שהן בבחינת עץ הדעת, בחינת תרגום, בחינת תורה שבעל־פה, על־כן פלפל עמו בענין פסוק 'דודיך מיין', להראות לו ולהודיעו מזה הפסוק שעקר שלמות לשון־הקדש הוא על־ידי לשון תרגום דוקא, שהוא בחינת תורה שבעל־פה המשלמת לתורה שבכתב, ועקר השלמות על־ידי התורה שבעל־פה כנ"ל, כמו שהשיב לו לבסוף, 'כי טובים דודיך', ערבים עלי דברי דודיך, יותר מיינה של תורה כנ"ל, וזהו בחינת אסור דרבנן של הגבינות, שהוא בבחינת תרגום כנ"ל, ועל־כן באסור הגבינות דיקא השיב לו זאת, כי הגבינות הם מיחדים ביותר בבחינת תרגום כאשר נגלה לעין בחוש, כנ"ל.

כי זה הפסוק מדבר ממעלת שלמות לשון־הקדש, כמו שכתוב: ישקני מנשיקות פיהו, ועל־כן המשיל התורה ליין, כי היין הוא בבחינת שלמות לשון־הקדש, בחינת תקון הברית, כמבאר במאמר 'האי מאן וכו' (בסימן כט). ועקר השלמות תלוי בלשון תרגום בחינת תורה שבעל־פה, שזה בחינת "כי טובים דודיך מיין", כנ"ל.