# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/698/61/7/

וזה שכתוב בשלחן ערוך (סימן קיז): שאם נזדמנה לו נבלה שימהר למכרה מיד. כי אפלו במשא ומתן של התר - צריך למהר ולמכר הסחורה, ולא ישהה אותה אצלו הרבה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיג.): 'זבין ותתחרט' (תמכר מיד אפלו אם אתה חושש שאחר כך תתחרט) - כדי למהר להשליך מעליו המשא כבד שמטלת עליו כל זמן שעוסק וטורח בהמשא ומתן, כל זמן שהסחורה שקנה מנחת אצלו, שאז היא בבחינת משא כנ"ל, על־כן צריך למהר למכרה כדי להשליך מעליו המשא ולבוא לבחינת מתן שהוא התקון כנ"ל. ועל־כן בדברים הטמאים אף שנזדמנו לו וכבר נפל ממונו לשם ומתר למכרה כנ"ל, על כל פנים צריך למהר מאד מאד למכרה תכף ומיד, ולא ישהה אותה אצלו כלל, שלא לשא עליו משא כבד כזו של דברים טמאים, כנ"ל.

כי כל הדברים שהם תחת רשותו של אדם - צריך לפזר נפשו לשם בפזור הנפש, כי שם שרש נפשו, כמבאר בדברי רבנו, נרו יאיר (בסימן סט), שכל נכסי אדם שהן העשירות, שם שרש הנפש, עין שם. וזה שבקש החכם (חובת הלבבות, הקדמה לשער הבטחון): 'הצילני מפזור הנפש', דהינו שלא יהיו נכסי מפזרין, כי כשנכסי אדם מפזרין, אזי הוא פזור הנפש ממש, כי שם שרש הנפש כנ"ל, ועל־כן הזהירה התורה, לעולם יהא ממונו של אדם צרור בידו, שנאמר (דברים יד, כה): "וצרת הכסף בידך", כמו שדרשו רבותינו ז"ל (בבא מציעא מב.). כי הממון שהוא הנפש כנ"ל - צריך שיהיה צרור בידו, כדי שלא יתפזר נפשו בפזור הנפש, כנ"ל.

ועל־כן אפלו כשהוא עושה משא ומתן מחמת שהוא מכרח לזה כדי להרויח ממון כדי להשלים נפשו ביותר כנ"ל, וצריך בהכרח לפזר נפשו, דהינו שמפזר ממונו וקונה סחורות בעדם, כי אי אפשר להרויח כי־אם על־ידי־זה כנ"ל, אף־על־פי־כן צריך למהר למכר הסחורה, כדי לקבץ נפשו ולהשליך המשא מעליו כנ"ל, וזה שהזהירו רבותינו ז"ל: 'זבין ותתחרט', כנ"ל.

ועל־כן חמץ בפסח שאסורו חמור ביותר מאד - אסרה התורה אותו בבל יראה ובל ימצא - שהאסור הוא שלא יהיה ברשותו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים ה:) כי שלך אי אתה רואה וכו', כי לגדל האסור של חמץ בפסח, על־כן הוא פוגם בנפשו מאד, כל זמן שהוא בכלל ממונו ורשותו - על־כן צריך לבערו מיד. ועל־כן שאר האסורים, אף שאינן חמורין כל־כך ומתר למכרן ולקבל דמיהן, על כל פנים צריך למהר מאד במכירתן, כדי להשליך מעליו במהירות משא כזו כנ"ל - שלא תהיה נפשו מפזרת בדברים כאלו, כנ"ל.

ועל־כן מתר לגבות דברים טמאים בחובו מן העכו"ם, מפני שהוא כמציל מידם, כמו שמובא בשלחן ערוך, עין שם. כי מאחר שכבר נפל ממונו בין השבעין עממין שהן הן בחינת דברים טמאים שמשם שרשם כנ"ל, על־כן מתר להוציא ממון דקדשה של ישראל מהם אפלו על־ידי דברים טמאים, כמו נזדמן לו נבלה שמתר למכרה, מאחר שכבר נפל ממונו לשם, שמתר למכרה כדי להוציא ממונו מה שיוכל כנ"ל. כמו כן מתר להוציא ממונו מן העכו"ם אפלו על־ידי דברים טמאים כדי להוציא מה שיוכל להוציא, כי כשממונו בין העכו"ם כבר הוא משקע בדברים טמאים, כי שניהם משרש אחד כנ"ל, כי כל דברים טמאים הם מבחינת לשונות של שבעים עממין, כנ"ל.

שיך לעיל