# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/698/61/8/

מתן הוא בחינת התקון, כי בשעת המתן, דהינו בעת הגמר שמוכר הסחורה כנ"ל, אז הוא התקון, כי אז מוליד הרוח, שהוא נקרא "לדה", והלדה היא בחינת התקון, כי בשעת לדה דם נעכר ונעשה חלב, שהוא בחינת התקון, כמבאר במאמר הנ"ל, כי כשהוא בבחינת משא שהוא בחינת הפגם, בחינת "בעצבון" כנ"ל, אז היה בבחינת פגם הדמים, בחינת דם נדות. כמבאר במאמר "צוית צדק", שבחינת בעצבון הוא בחינת דם נדות, כי הוא בחינת (בראשית ג, טז): "בעצב תלדי בנים". עין שם מה שפרש רבנו, נרו יאיר, על פסוק (זכריה ט, יא): "גם את בדם בריתך" וכו'. שהפגם הוא בבחינת (יחזקאל ז, יט): "וזהבם לנדה", ועל־כן בשעת הגמר, שיוצא מהעסק מבחינת "בעצבון", שזה בחינת מתן כנ"ל, שאז הוא בחינת לדה, שמוליד הרוח כנ"ל, אזי הוא בחינת 'דם נעכר ונעשה חלב', שנתתקן הדם נדות הנ"ל בחינת 'בעצבון' הנ"ל. ועל־כן אז הוא התקון, כנ"ל.

חותם בתוך חותם

כששולחין דבר מאכל על־ידי עכו"ם שיש חשש להחליפו באסור דאוריתא, צריך חותם בתוך חותם (יורה־דעה, סימן קיח).

כי כבר מבאר, שאסורין דאוריתא הם בבחינת רע הכולל לגמרי, שהם הפך הקדשה לגמרי. והם רחוקים מהקדשה בשתי בחינות, בבחינת תרגום, שהוא בחינת עץ הדעת, שדרך שם יניקתם, אבל הם רחוקים יותר, כי הם בחינת רע לגמרי כנ"ל (בהלכות תערבת, הלכה א). וזהו בחינת הסתרה בתוך הסתרה, כי התלבשות הקדשה בבחינת תרגום הוא בחינת הסתרה, כי תרגום הוא בחינת מלאך בעל כנפים, שהוא בחינת הסתרה, בחינת (ישעיה ל, כ): "ולא יכנף עוד מוריך", כמובא במאמר 'אני ה' הוא שמי' (בסימן יא), וכשחס ושלום, הרע מתגבר, עד שיונקים מן התרגום בחינת עץ הדעת, בחינת נגה, ומביאים בחינת התרגום, בבחינת הסתרה בתוכם, אזי הוא בחינת הסתרה שבתוך הסתרה, שבחינת תרגום, בחינת נגה שהוא בחינת הסתרה אחת, הוא נסתר בהסתרה שניה בתוך הרע לגמרי, חס ושלום. ועל־כן כשישראל הם נופלים, חס ושלום, בגלות של שבעים עממין, אזי הם בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה, כמו שכתוב (דברים לא, יח): "ואנכי הסתר אסתיר".

ועל־כן כששולחין על־ידי עכו"ם דבר שיש בו חשש אסור דאוריתא כנ"ל - צריך לשמרו מהם בשתי שמירות, דהינו חותם בתוך חותם, שזהו בחינת שלמות לשון־הקדש על־ידי לשון תרגום, שהוא ההפך מהרע לגמרי, שהוא בחינת הסתרה בתוך הסתרה כנ"ל, דהינו שהתרגום בחינת נגה נכלל ביניהם, חס ושלום, וצריך לשמר הקדשה בהפך ממש, דהינו בבחינת שלמות לשון־הקדש על־ידי התרגום, שזה בחינת 'חותם בתוך חותם' - שתי בחינות של הקדשה, דהינו שצריך להוציא התרגום מביניהם ולגלות ההסתרה. וגם צריך להפך ממש, דהינו לגלות גם ההסתרה אחת שבבחינת תרגום, דהינו להפך בחינת תרגום אל הקדשה, להשלים לשון־הקדש על ידו כנ"ל, שזה בחינת שלמות לשון־הקדש על־ידי תרגום כנ"ל, שזה בחינת 'חותם בתוך חותם' של הקדשה, הפך ממש של בחינת הסתרה שבתוך הסתרה שהוא בחינת הרע לגמרי, בחינת אסורין דאוריתא, כנ"ל.

ועל־כן במקום שאין חשש שיחליפו כי־אם באסור דרבנן - אין צריך רק חותם אחד, כי אסור דרבנן הוא בבחינת תרגום, בחינת הסתרה אחת כנ"ל, על־כן אין צריך לשמר בחינת הקדשה כי־אם בחותם אחד, להיות נשמר מבחינת הסתרה שבתרגום שהוא בחינת אסור דרבנן, כנ"ל בהלכות תערובות.

כי שמירת הקדשה שיהיה בבחינת שלמות לשון־הקדש על־ידי התרגום כנ"ל, הוא בבחינת חותם בתוך חותם, שזה בחינת שמירת הברית שתלוי בשלמות לשון־הקדש הנ"ל, שהוא בחינת חותם, כמו שכתוב (שבת קלז.): "וצאצאיו חתם באות ברית קדש", שהוא בחינת שתי החותמות, חותם בתוך חותם, בחינת מילה ופריעה, כי מילה היא להכניע הרע הכולל לגמרי בחינת מ"ל, בחינת שבעים אמות, שזה בחינת חותם אחד. וחותם שני הוא בחינת הפריעה, שהוא כדי לקרע ולגלות ההסתרה אחת בחינת התרגום, כמובא, שעור הפריעה הוא בחינת נגה, שזה בחינת תרגום. והערלה הוא בחינת הקלפות הטמאות, בחינת רע של שבעין עממין, כנ"ל.

ועל־כן 'מל ולא פרע, כאלו לא מל' (שבת קלז:). כי עקר יניקתם דרך התרגום כנ"ל, וזה שכתוב (תהלים קכ, ג): "מה יתן לך ומה יסיף לך לשון רמיה", פרש רש"י: והרי את נתונה לפנים משתי מחצות, כי יש שתי מחצות ללשון־הקדש, כדי שיהיה נשמר בבחינת שלמות לשון־הקדש על־ידי התרגום, שזה בחינת חותם בתוך חותם, כנ"ל.

ועל־כן גם כששולחין על־ידי ישראל מומר וחשוד, צריך גם־כן שתי החותמות הנ"ל (יורה־דעה סימן קיט), כי המומר, הינו המועד ומחזק לכך, ועקר החזקה הוא בשלש פעמים, כי כשעובר עברה שלש פעמים, נעשה מומר לאותו דבר, כי הוא בחינת הסתרה בתוך הסתרה. כי 'עבר ושנה והתרה לו' (יומא פו:) הוא בחינת הסתרה אחת. וכשעובר יותר, חס ושלום, אזי הוא בחינת הסתרה בתוך הסתרה, כמובא במאמר 'וביום הבכורים' (סימן נו). ועל־כן אז נעשה מומר, שהוא שוה לעכו"ם, כי נופל בבחינת הסתרה בתוך הסתרה, שהוא בחינת רע לגמרי, שזה בחינת שבעין עממין כנ"ל, ועל־כן דין המומר שוה לעכו"ם, שצריך חותם בתוך חותם, כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (יומא פו:): 'עבר ושנה - התרה לו'. כי אז נופל בהסתרה שהוא בבחינת התר, הינו בחינת הסתרה אחת שהיא בחינת עץ הדעת, בחינת תרגום שמשם ההתר כנ"ל, כי באמת אפלו כשהאדם משקע, חס ושלום, בתאוות של התר, הוא בבחינת הסתרה, שהוא בחינת תרגום כנ"ל, כי צריך לשמר עצמו מאד אפלו מתאוות של התר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות כ.): 'קדש עצמך במתר לך', שזה בחינת שלמות לשון־הקדש על־ידי תרגום, כי צריך להשלים בחינת הקדשה על־ידי בחינת ההתר שהוא בחינת תרגום, דהינו לשבר תאות ההתר ולנהג קדשה בכל דרכיו, אפלו של התר - כדי לשבר הרע שבתרגום שבבחינת התר, ולהעלות הטוב שיש שם אל הקדשה להשלים לשון־הקדש על־ידי־זה, כנ"ל.

וזה בחינת מה שכתב רבנו במאמר 'אני ה' הוא שמי' (בסימן יא), שיש שני בחינות בשמירת הברית, בחינת משבת לשבת, ובחינת זווג ימי החל, רק שיהיה נשמר בהתר על כל פנים, כי ימי החל הן הן בחינת התר, כמו שאמר רבנו שם, שששת ימי החל הם בבחינת מט"ט, ששלטנותיה בימי החל, שזה הוא בחינת תרגום כנ"ל, אבל צריך האדם לקדש עצמו במתר לו, דהינו לצאת מבחינת התר לבחינת קדשה, דהינו בחינת משבת לשבת שהוא בחינת שלמות הקדשה של שמירת הברית, בחינת 'קדש עצמך במתר לך'.

וזה ידוע, שיש בכל בחינה ומדרגה בפני עצמה כל המדרגות, על־כן אפלו בעברות, חס ושלום, יש בחינת הסתרה אחת, ובחינת הסתרה בתוך הסתרה, דהינו בחינת תרגום ובחינת רע לגמרי כנ"ל. ועל־כן 'עבר ושנה' - שאזי הוא בחינת הסתרה אחת, על־כן הוא בבחינת 'התרה לו', שהיא בחינת תרגום, שהיא בחינת הסתרה אחת כנ"ל. ה' ישמרנו, אמן.