# הלכה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/698/62/

ענין אסור מאכלי עכו"ם, דהינו אסור בשולי עכו"ם שאפלו מאכל התר שנתבשל על־ידי עכו"ם אסור באכילה (יורה־דעה, סימן קיג),

על־פי מה שאמר רבנו ז"ל במאמר 'תקעו בחדש שופר', המתחיל מתוכחה, עין שם היטב (בלקוטי תנינא, סימן ח).

והנה איתא שם, כי יש מזונא דגופא (מזון הגוף), ויש מזונא דנשמתא (ומזון הנשמה), שהוא הריח. ועל־ידי מזונא דגופא מגדילין, חס ושלום, עקב דסטרא־אחרא, שעל־ידו נחלש מזונא דנשמתא, שהוא היראה והריח. והתקון לזה בחינת (בראשית כז, כב): "הקל קול יעקב" שהוא משקה את הגן, בבחינת (שם ב, י): "ונהר יצא מעדן להשקות את הגן", שהוא בחינת קול, בחינת (תהלים צג, ג): "נשאו נהרות קולם". ועל־ידי־זה הקול גדלים כל היראות והריחות שהם מזונא דנשמתא, בבחינת (בראשית ג, י): "את קלך שמעתי בגן ואירא". ועל ידו נכנע עקב דסטרא־אחרא, בבחינת (שם כה, כו): "וידו אחזת בעקב עשו".

ועל־ידי הקול יכולין להוכיח בבחינת (ישעיה נח, א): "הרם כשופר קולך והגד" וכו'. כי מי שאינו ראוי להוכיח - יוכל לעורר הריח רע של המעשים רעים על־ידי תוכחתו, אבל כשזוכה לזה הקול, אזי הוא ראוי להוכיח, כי אזי הוא מוסיף ונותן ריח טוב על־ידי קול תוכחתו, כי על־ידי־זה הקול גדלים כל ריחות שהם מזונא דנשמתא, עין שם כל זה היטב.