# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/698/62/11/

וזהו בחינת עקר כל העבודות שלנו בכל ששת ימי המעשה - שאנו עוסקים לברר הטוב מן הרע הנאחז בששת ימי המעשה, שהוא בחינת עשיה ששם אחיזתם, ואנו צריכים לברר ולהעלות משם הטוב שהיה כבוש בעמקי הקלפות בבחינת ריח רע - להעלותו ולבררו שיעלה ריח טוב, שיהיו ששת ימי המעשה נכללין בקדשת שבת שהוא בחינת ריח טוב, כנ"ל.

וזה בחינת היין שהוא כלול מכל הבחינות הנ"ל, מבחינת יעקב ועשו כנ"ל, וצריכין לתקנו ולבררו להעלותו לבחינת יעקב, בחינת הקול הנ"ל, בבחינת 'יין לארמא קלא' - שעל־ידי־זה נמשך הריח טוב שהוא מזונא דנשמתא, שהוא הדעת, ועל־כן נתרומם הדעת על־ידי־זה כנ"ל. וזה בחינת (סנהדרין ע.): 'חמרא וריחני פקחין' (היין והריח עשו אותי פקח), כי על־ידי היין נמשך הריח טוב, שעל ידו נתעלה ונתחזק הדעת שהוא הנשמה, כנ"ל.

וזה בחינת קדוש והבדלה על היין, כי כשיוצאין מששת ימי החל ונכנסין בקדשת שבת, אזי אנו צריכין להמשיך על עצמנו קדשת שבת, הינו להמשיך קדשת שבת על ששת ימי החל, ועל־כן מקדשין על היין. כי היין הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע, ששם אחיזת בחינת ששת ימי המעשה, וכשמקדשין על היין אזי נמשך הקדשה של שבת לששת ימי המעשה שנאחזין בבחינת יין כנ"ל, כי אזי בקדוש היין נכלל בקדשה של שבת, ואזי אחיזת הרע שהיה בו נתהפך לטוב ומעלה ריח טוב, בבחינת "נרדי נתן ריחו" על־ידי הקדוש, ואז נכללין כל ששת ימי החל בקדשה של שבת, בבחינת (בראשית ב, א): ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלקים ביום השביעי - שכלם נכללים ביום השביעי, כי כלם מעלין ריח טוב, כנ"ל.

ואחר־כך כשהשבת יוצא אזי מבדילין גם־כן על היין דיקא, כי שם הוא סוד בחינת הבדלה שלא יתאחזו בחינת החיצונים והרע הנאחז בששת ימי המעשה. וכשמבדילין על היין דיקא, שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע לגרש הרע ולברר הטוב, להמשיך הקדשה של שבת לימי החל שלאחר שבת, שיהיו כלם מעלין ריח טוב, שזהו בחינת הבשמים שמריחין במוצאי שבת כנ"ל, וגם בכניסת שבת נוהגין המדקדקים להריח בשמים והדס, כי צריכין להמשיך קדשת שבת שהיא בחינת ריח טוב לימי החל שלפניהם ולימי החל שלאחריהם, שזה בחינת קדוש והבדלה, כנ"ל.