# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/698/62/12/

נמצא, שהיין הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע ששם הוא סוד הבדלה - להבדיל בין קדש לחל, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה, בין סטרא דיעקב לסטרא דעשו, שהוא בין ישראל לעמים, כי קדש וישראל ושבת הוא כלו חד. ולהפך העכו"ם הם בחינת חל, בחינת ששת ימי המעשה, כי ישראל עם קדוש, גם ימי המעשה הם מקדשין בקדשת שבת, ועל־כן הם בבחינת שבת. ועל־כן היין ששם הוא בחינת הבדלה בין יעקב לעשו כנ"ל, על־כן הוא נאסר במגע עכו"ם, 'במגע' דיקא, כי הנגיעה היא בחינת ידים, כי סתם נגיעה בידים, ועל־כן תכף כשהעכו"ם, שהוא סטרא דעשו נוגע ביין, אזי נמשך זה היין לבחינת הידים ידי עשו על־ידי הנגיעה שנוגע בו שהוא בחינת ידים, ואזי הוא אסור לישראל, כי אין אנו רשאין לשתות היין כי־אם בבחינת "הקל קול יעקב", בבחינת יין לארמא קלא, בבחינת מזונא דנשמתא, אבל כשהעכו"ם נוגע בו אזי הוא נמשך לבחינת הידים ידי עשו, בחינת עשיה, בחינת מזונא דגופא. ואזי הוא אסור לנו, כי אנו צריכין לפרש מסטרא דגופא ולהתדבק לסטרא דנשמתא, סטרא דיעקב כנ"ל, כי מחמת שהיין הוא בבחינת עץ הדעת טוב ורע ושם הוא סוד ההבדלה, על־כן יכולין להטותו לכאן או לכאן. ועל־כן אין שום דבר שיהיה נאסר על־ידי נגיעת העכו"ם כי־אם היין, כי היין הוא בסוד ההבדלה כנ"ל, ועל־כן למקום שמכריעין אותו - לשם הוא נמשך. ועל־כן על־ידי נגיעת העכו"ם בו שהוא בחינת ידים, נמשך לבחינת הידים ידי עשו. ואזי הוא אסור לנו, כנ"ל.

רבותינו ז"ל גזרו על פתן משום שמנן וכו'