# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/698/62/13/

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת יז:): גזרו על פתן משום שמנן, ועל שמנן משום יינן, ועל יינן משום בנותיהם, ועל בנותיהן משום דבר אחר - הינו עבודה־זרה, כי פת עכו"ם, הינו פת שאפאו עכו"ם באש שלו - אסור לנו, כי האש שלהם הוא בחינת אש של גיהנום, בחינת ריח רע וכו', כמבאר היטב לעיל (אות א) בהלכות מאכלי עכו"ם. וזהו בחינת גזרו על פתן משום שמנן - כי שמן הוא בחינת ריח, כמו שכתוב (שיר השירים א, ג): "לריח שמניך טובים שמן תורק" וכו'. בחינת (משלי כז, ט): "שמן וקטרת ישמח לב". כי שמן טוב הוא בבחינת ריח טוב, בחינת קטרת. 'ושמנן' - הינו שמן שלהם הוא בחינת ריח פגום, בחינת שמן פגום, בבחינת (קהלת י, א): "זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח", 'יבאיש' דיקא, הינו קלקול הריח שהוא בחינת שמן.

וזהו ועל שמנן משום יינן - כי היין שלהם שנגעו בו הם, הוא בבחינת הידים ידי עשו, שהוא גם־כן בחינת ריח רע כנ"ל, נמצא, שכל אלו הם בחינה אחת. ועל־כן גזרו על אחד משום חברו, כי הם בחינה אחת, כנ"ל.

וזהו ועל יינן משום בנותיהן - כי מבאר במאמר 'תקעו' הנ"ל, שלפעמים הסטרא־אחרא יונקת מן הרחמנות והדעת, ואזי מתגבר, חס ושלום, תאות נאוף וכו', וצריכין להכניע זאת על־ידי התפלה של הבעל־כח וכו' ואז זוכין לנבואה, וזוכין להכניע זהמת הנחש שהוא אמונות כוזביות, עבודה־זרה, שבאין על־ידי ערבוב המדמה, עין שם היטב, ואזי זוכין לבחינת הקול הנ"ל, עין שם, והנה באמת הכל קשור זה בזה, כי זה בעצמו שיש להם יניקה מן הדעת, חס ושלום, זה נמשך על־ידי מזונא דגופא, חס ושלום, שהוא בחינת חטא אדם הראשון שאכל מ"עץ הדעת טוב ורע" שעל־ידי־זה נתן יניקה, חס ושלום, לבחינת (בראשית ג, א): "הנחש היה ערום", כי על־ידי מזונא דגופא נחלש מזונא דנשמתא, ואזי נחלש הדעת שהוא הנשמה, חס ושלום, ואזי יש להם יניקה, חס ושלום, ומזה מתגבר תאות נאוף, וכל זמן שאין מכניעין זאת ואין מוציאין יניקתם, אזי מתגבר, חס ושלום, זהמת הנחש שהוא אמונות כוזביות, עבודה־זרה.

וזה בחינת שגזרו על יינן משום בנותיהן - כי כשפוגמין, חס ושלום, בשתית יינם - זהו בחינת פגם אכילת אדם הראשון מעץ הדעת טוב ורע, שהוא בחינת מזונא דגופא כנ"ל, שעל־ידי־זה נפגם הדעת, ומשם בא תאות נאוף כנ"ל, וזהו שגזרו על יינן משום בנותיהן, כנ"ל.

וזהו ועל בנותיהן משום דבר אחר - הינו עבודה־זרה שהוא זהמת הנחש, אמונות כוזביות, שהוא מתגבר כל זמן שאין מכניעין תאות נאוף על־ידי הבחינות המבארים שם במאמר הנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין להכניע ולבטל זהמת הנחש. אבל להפך, חס ושלום, כשאין מכניעין זאת ואין מוציאין הדעת משם, חס ושלום, ואזי מתגבר תאות נאוף, חס ושלום, על־ידי בחינת (בראשית ג, א): "והנחש היה ערום", אזי מתגבר, חס ושלום, זהמת הנחש, הינו אמונות כוזביות, עבודה־זרה. וזהו ועל בנותיהן משום דבר אחר כנ"ל, עין שם במאמר הנ"ל היטב ודוק היטב שם וכאן להבין הדברים לאשורן.

נמצא, שפגם אדם הראשון היה בבחינת שהגביר מזונא דגופא על־ידי אכילת עץ הדעת טוב ורע, ועל־כן נאמר שם תכף (בראשית ג, י): "את קלך שמעתי בגן ואירא", הינו הקול הנ"ל שהוא התקון לזה, כמבאר שם, עין שם היטב. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.

ענין שנקרא 'יין נסך'