# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/698/62/2/

נמצא, שגם האש של ישראל נמשך עליה מקדשת שבת על־ידי ברכת 'בורא מאורי האש' שמברכין במוצאי שבת כנ"ל, ועל־כן המאכלים שאנו מתקנין אצל האש הם בבחינת מזונא דנשמתא, כי נמשך עליהם ריח טוב מקדשת שבת שהוא בחינת ריח כנ"ל, אבל כשהעכו"ם מבשלין המאכל, אזי אדרבא, הוא מוסיף בהמאכלים ריח רע על־ידי האש שלו שהוא מבשל בו, כי הוא בחינת אש של גיהנום ששם כל הריחות רעות כנ"ל, וזהו בעצמו בחינת התוכחה שכתב רבנו ז"ל שם במאמר הנ"ל - שעל־ידי תוכחה של מי שאינו ראוי להוכיח הוא מעורר ריח רע וכו', אבל מי שהוא ראוי להוכיח, דהינו כשזוכה לקול יעקב הנ"ל, אזי מוסיף ריח טוב וכו', עין שם, כי גם הבשול שמבשלין ומתקנין המאכל הוא בחינת תוכחה, כי כמו שמוכיחין את האדם להחזירו למוטב, לבער ולכלות ממנו הרע ולגלות הטוב, וכשאינו שומע לקול מוכיחו ואינו שב בתשובה חס ושלום, אזי מוכיחין אותו אחר־כך ביסורין או בגיהנום לבער ממנו הרע, כמו כן אנו מתקנין המאכלים על־ידי הבשול כדי לבער הרע הנאחז בהטוב המלבש בהמאכל, דהינו הניצוצות הקדושים והנשמות המגלגלים והמלבשים שם. נמצא, שהבשול הוא לבער ולכלות הרע ולגלות הטוב, שזהו בחינת תוכחה.

ועל־כן צריכין שיהיה הבשול על־ידי ישראל דוקא, שהם זוכין להמשיך קול הנ"ל על־ידי קדשה של שבת שממשיכין לימי החל כנ"ל, שעל־ידי בחינת קול הזה יכולין להוכיח כנ"ל, כי אזי מוסיפין ריח טוב על־ידי תוכחתו כשזוכין לקול הנ"ל, וכמו כן ממש בבשול כנ"ל. אבל העכו"ם שאינם זוכין לשבת, ואינם זוכין לבחינת קול הנ"ל, אזי על־ידי בשול שלהם הם מוסיפים ריח רע, כמו המוכיח שאינו ראוי שהוא מעורר הריח רע על־ידי תוכחתו, מחמת שאינו זוכה לבחינת קול הנ"ל.