# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/698/62/3/

נמצא, שבשול ותקון המאכלים צריך להיות על־ידי ישראל דוקא, שהם בני יעקב שזכה לקול ולריח הנ"ל, ולא על־ידי עכו"ם שהם מסטרא דעשו שהוא ההפך ממש כנ"ל, ועל־כן בשעה שהביא יעקב המאכלים לאביו נאמר שם (בראשית כז, כב-כז): "הקל קול יעקב וכו'. ויאמר ראה ריח בני כריח שדה" – שנכנס עמו ריח גן עדן (תנחומא, תולדות, יא), כי בהמאכלים של יעקב, שם מרגישין ריח גן עדן הנמשך מקול הנ"ל, כי המאכלים שלו נתתקנים ונתבשלים בבחינה זו כנ"ל, ולהפך כשנכנס עשו עם המאכלים שלו - נכנס עמו הגיהנום, כמו שכתוב: "ויחרד יצחק" וכו' (בראשית כז, לג), כמו שדרשו רבותינו ז"ל (תנחומא שם), כי עם המאכלים דיקא שהביא עשו נכנס הגיהנום, כי המאכלים שלו נתתקנו ונתבשלו על־ידי בחינת אש של גיהנום. ועל־כן נכנס עמו הגיהנום בעת שהביא המאכלים דיקא.

וזה שהזהיר אותו אביו (בראשית כז, ד): "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי". ואיתא בזהר הקדוש (תקון כא, נא.): 'כאשר אהבתי' - מפקודין דעשה ולא כאשר שנאתי - מפקודין דלא תעשה. 'מטעמים' דיקא, כי המטעמים ממש שצוה לו לעשות, דהינו המאכלים, הזהיר אותו שיהיו מפקודין דעשה ולא מפקודין דלא תעשה, הינו שיתקן ויבשל המאכלים לעשות אותם מטעמים על־ידי בחינת ריח גן עדן, שהוא בחינת פקודין דעשה, ששם הריח טוב מכל המצוות. ולא יבשל אותם לעשות אותם מטעמים מפקודין דלא תעשה, הינו על־ידי אש של גיהנום, ששם הריח רע מכל הלא תעשה וכנ"ל.