# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/698/62/7/

וזה בחינת אסור יין נסך שגזרו חז"ל על סתם יינם. ואפלו יין שלנו שנגע בו העכו"ם אסור בשתיה ובהנאה מדינא (שם סימן קכג). על־פי המאמר תקעו־ג הנזכר לעיל, עין שם היטב. כי מזונא דנשמתא ומזונא דגופא הם בחינת נשמה וגוף, יעקב ועשו, רוחניות וגשמיות, שבת וששת ימי החל, ריח טוב והפוכו, בחינת הקול קול יעקב והידים ידי עשו (בראשית כז, כב). כי עקר מזון וחיות הנשמה הוא רק מרוחניות, בחינת ריח שאינו נכנס לגוף כלל. ועקר הריח נמשך על־ידי בחינת קול יעקב והקול הוא בחינת רוחניות שאין בו גשמיות כלל. ולהפך, מזון הגוף הגשמי הוא רק מגשמיות גמור. וזה בחינת "הידים ידי עשו", כי עשו עקר אחיזתו בעשיה גמורה ששם עקר התגברות החיצוניות, סטרא דעשו, ועל שם זה נקרא עשו מלשון 'עשיה', כמו שפרש רש"י שם, עין שם בפסוק (בראשית כה, כה): "ויקראו שמו עשו", שהוא מלשון עשיה. וזה בחינת "והידים ידי עשו", כי הידים הם כלי המעשה ששם אחיזתו בעשיה גשמיות כנ"ל, הינו בפסלת העשיה שהוא הריח רע של מזונא דגופא אחר שנתברר הטוב ממנו שהוא מזונא דנשמתא, אזי הפסלת הגמור שהוא גשמיות המאכל, שנשאר אחר שנתברר הרוחניות ממנו, אזי הוא מעלה ריח רע. וזהו בחינת סטרא דעשו, בחינת מזונא דגופא שבא מסטרא דעשו בבחינת המובא בתקונים (תקון כא, נג:): 'ועל האי גופא אתמר (אבות ג, א): מאין באת? מטפה סרוחה - סרוחה ממש', בחינת ריח רע שהוא סטרא דעשו, שהוא לעמת יעקב, שהוא בחינת ריח טוב שנמשך על־ידי קול יעקב כנ"ל. ואנחנו צריכין לפרש עצמנו מסטרא דגופא, סטרא דעשו.

וזה בחינת אסור היין כשנגע בו העכו"ם, כי היין הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה יט, ה): 'סחטה ענבים ונתנה לו'. ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל (יומא עו:): 'זכה – נעשה ראש, לא זכה – נעשה רש'. הינו בחינת עץ הדעת טוב ורע. ועל־כן צריכין לזהר מאד בשתית היין שיהיה במדה ולשתותו בקדשה ובטהרה. ואזי כשזוכה בו נעשה ראש, הינו שנתרומם דעתו ומחו על־ידי היין. והמח והדעת הוא הנשמה, כמו שכתוב (איוב לב, ח): "ונשמת שדי תבינם", כמו שאמר רבנו ז"ל בכמה מקומות (סימנים לה, קצב). נמצא, שנתחזק ונתרומם הנשמה על־ידי היין, כי 'יין לארמא קלא' (זהר הקדוש, שמיני לט.). נמצא, שעל־ידי היין מגיעין לבחינת "הקול בחינת קול יעקב", שעל ידו גדלין כל הריחות שהם מזונא דנשמתא, ועל־כן נתרומם הדעת, שהוא הנשמה, על־ידי היין, כי על־ידי היין מעוררין הקול הנ"ל, שעל ידו גדלין כל הריחות, שהם חיות ומזון הנשמה, כנ"ל.

וזה בחינת 'אין אומרים שיר אלא על היין' (ברכות לה.). שיר זה בחינת הקול הנ"ל, שהוא קול הנגון והשיר של לעתיד, שמשם נמשכין כל השירות, אשר על־ידי קול השיר הזה נמשך מזונא דנשמתא כנ"ל, וכל זה כשהיין בקדשה בחינת 'זכה – נעשה ראש'. ולהפוך, חס ושלום, 'לא זכה – נעשה רש', ועניות ודלות נמשך מבחינת פגם רגלין, בחינת (משלי ה, ה): "רגליה יורדות מות", כי עני חשוב כמת, כמובא בכמה מקומות (נדרים ז. סד:). ועל־כן עקר הרשות והדלות הוא על־ידי בחינת התגברות עקב עשו, חס ושלום, כי אין דבר שמביא יללה על האדם כמו היין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות מ.; יומא עו:): יללה - הוא הפך שיר, הפך קול יעקב הנ"ל, שהוא קול של שיר הנ"ל, כי כשאין זוכה בהיין נהפך לו, חס ושלום, לבחינת יללה, הפך קול של שיר הנ"ל, שהוא בחינת מזונא דנשמתא. ואזי הוא בבחינת מזונא דגופא, בחינת (בראשית ג, יז): "בעצבון תאכלנה", בחינת עצבות ויללה, הפך שיר הנ"ל. נמצא, שהיין הוא בבחינת עץ הדעת טוב ורע, שהוא כלול משניהם, מסטרא דיעקב ומסטרא דעשו, בחינת ריח טוב וריח רע, מזונא דנשמתא ומזונא דגופא, כנ"ל.