# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/698/62/8/

כי איתא (זהר שמיני לט:): שהיין הוא נמשך מבחינת יצחק, שהוא בחינת גבורות ומשם אחיזת היין. ומבחינת יצחק יונקים שניהם, יעקב ועשו, כמו שכתוב (בראשית כה, יט): "ואלה תולדות יצחק יעקב ועשו", אך שם בשרשו בבחינת יצחק הוא כלו טוב, ואין שם שום רע כלל, חס ושלום, ועקר תולדות יצחק הוא רק יעקב לבד, כמו שכתוב (שם כא, יב): "כי ביצחק יקרא לך זרע" - 'ביצחק' ולא כל יצחק (נדרים לא.), כי עקר זרע יצחק הוא רק יעקב לבד, ועשו אינו נקרא בשם זרע יצחק כלל, רק אחר כמה השתלשלות משתלשל אחיזה לסטרא דעשו משם מבחינת גבורות יצחק. ועל־כן היין שהוא משתלשל ונאחז מבחינת יצחק הוא כלול משני הבחינות הנ"ל - בחינת יעקב ועשו.

ועל־כן צריכין לזהר בשתית היין - לשתותו בקדשה גדולה מאד, שיהיה עולה ונכלל בבחינת יעקב, לעורר על ידו "הקול קול יעקב", בבחינת 'יין לארמא קלא' כנ"ל, כי באמת הקול הזה הוא בחינת (זהר יתרו פה:): 'קול דנפיק משופר', בבחינת "הרם כשופר קולך", ושופר - זה בחינת יצחק, בחינת שופר של איל, אילו של יצחק, ומשם נמשך זה הקול הנ"ל, ועל־כן על־ידי היין שהוא מבחינת יצחק, על ידו נתעורר הקול הזה, כי משם נפיק הקול, בחינת 'קול דנפיק משופר', בחינת "הרם כשופר קולך".

ועל־כן על־ידי קול זה דיקא יכולין להוכיח. כי על־ידי קול זה כל המעשים רעים, שהוא מוכיחם עליהם, הם מעלין ריח טוב, בבחינת (שיר־השירים א, יב): "נרדי נתן ריחו", בחינת זדונות נתהפכין לזכיות, כי זה הקול נפיק (יוצא) משופר שהוא בחינת בינה - עלמא דאתי (עולם הבא), ששם המתקת הדינים בשרשם, ושם הוא בחינת סליחת עוונות, בחינת יום הכפורים, הינו בחינת זדונות נתהפכין לזכיות, כי העוונות שהם סטרא דעשו, דינא קשיא דסטרא־אחרא, שנאחז מדינא קדישא (צד עשו - דין הקשה של צד הטמאה, שנאחז מהדין הקדוש), שמשתלשל משם מבחינת בינה, דמינה דינין מתערין (שממנה הדינים מתעוררים) - הם נמתקין בשרשן, כי 'אין הדין נמתק אלא בשרשו', הינו בבחינת בינה, בחינת יום הכפורים, בחינת שופר, שמשם נפיק הקול הנ"ל, ועל־כן על־ידי קול זה דיקא יכולין להוכיח, כי אזי כשזוכה לזה הקול דנפיק משופר, אזי כשמוכיחם ומעורר הריח של המעשים רעים שהוא מוכיחם עליהם, אזי אין המעשים רעים מעלין ריח רע, חס ושלום, רק אדרבא, הם מעלין ריח טוב בחינת "נרדי נתן ריחו", כי הזדונות נתהפכין לזכיות, בחינת המתקת הדינים בשרשם.