# הלכה ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/698/63/

בשולי עכו"ם אסור

על־פי מה שכתב רבנו ז"ל במאמר 'אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא' וכו', עין שם בלקוטי הראשון (סימן כה). והכלל, שצריך כל אדם לשבר את המדמה, שהוא תאות הבהמיות ולעלות אל השכל וכו'. ואחר־כך כשמשתמש בשכלו - זוכה להוציא מתיקות שכלו מכח אל הפעל וכו', ועל־ידי הקרבנות שהיו בבית־המקדש, היו שוברין את המדמה וכו', ועל־כן משחרב בית־המקדש בטל השמיר ונפת צופים וכו' (סוטה מח.).

ובכל עולם ועולם ובכל מדרגה ומדרגה יש שם דמיונות אלו, והם הם הקלפות הקודמין לפרי וכו', וצריכין לשברם וכו', ואי אפשר להכניעם ולשברם, אלא על־ידי גדלת הבורא. וגדלת הבורא נתגלה על־ידי צדקה, שעל־ידי־זה נתגלין הפאר והגונין שבממון דקדשה, שזה עקר הגדלה. ועקר מקום הגונין אינו אלא אצל איש הישראלי, בבחינת (ישעיה מט, ג): "ישראל אשר בך אתפאר", הינו פאר הגונין וכו'. ועל־ידי התגלות גדלת הבורא, על־ידי־זה נכנעין הדמיונות הנ"ל וכו'.