# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/698/63/1/

וזה בחינת אסור בשולי עכו"ם, שאפלו מאכל כשר שבשלו או אפאו עכו"ם - אסור לישראל (יורה־דעה, סימן קיג), כי כל המאכלים צריכין תקון, דהינו אפיה ובשול וכיוצא, וכל התקונים של כל המאכלים שצריכין לטרח בהם הרבה עד שיהיו ראויים לאכילה, כל זה הוא בא מחטא אדם הראשון, כידוע, כי אז נתערב טוב ורע בכל הדברים וצריכין ברור, לברר הטוב מן הרע.

ועל־כן צריכין לטרח הרבה בכל המאכלים כדי לתקנו ולבררו ממוץ ותבן וכיוצא. וכן לטרח באפיה ובשול, כי קדם שמתקנין המאכל, דהינו קדם האפיה והבשול - אין להמאכל שום טעם. והטעם שבמאכל קדם האפיה והבשול הוא שם אז בכח ולא בפעל. ואין מרגישין טעם המאכל כי־אם על־ידי תקון האפיה והבשול, כי באמת עקר טעם המאכל נמשך מהטוב שבמאכל, כי בכל דבר מלבש בו טוב ה', דהינו ניצוצות הקדושים ומשם נמשך טעם הטוב שבמאכל בבחינת (תהלים לד, ט): "טעמו וראו כי טוב ה'". ומחמת חטא אדם הראשון שנתערב טוב ורע אי אפשר לברר ולגלות הטוב שבמאכל אלא על־ידי כמה תקונים. ועקר התקון לבסוף על־ידי אפיה ובשול, כי אז גמר תקון המאכל, ואז דיקא נרגש טעם הטוב שבמאכל.

כי כל התקונים של המאכל שצריכין לטרח עם המאכל לבררו מן הפסלת, ממוץ ותבן ולתקנו, וכיוצא בזה שאר התקונים - הכל הוא כדי להכניע ולשבר הקלפה הקודמת לפרי, כדי לזכות להפרי, דהינו לפנימיות הטוב שמלבש שם באותו המאכל. והקלפה הקודמת לפרי הוא בחינת כח המדמה הנ"ל במאמר הנ"ל, כי כח המדמה הנ"ל הוא נאחז בכל דבר ודבר, כמבאר לעיל שבכל עולם ועולם ובכל מדרגה ומדרגה יש שם דמיונות וכו' כנ"ל. והם הם הקלפות הקודמים לפרי כנ"ל. על־כן אי אפשר לאכל מן הפרי, דהינו לזכות לטעם מטעם הטוב שבמאכל כי־אם על־ידי כמה תקונים כדי לשבר הקלפה הקודמת לפרי, שהם הדמיונות הנ"ל, ואז זוכין לפרי, כנ"ל.

ולשבר אלו הדמיונות הנ"ל הוא רק על־ידי התגלות גדלת הבורא. וגדלת הבורא אין נתגלה כי־אם על־ידי ישראל בחינת (ישעיה מט, ג): "ישראל אשר בך אתפאר", ועל־כן אי אפשר לתקן המאכל בקדשה כי־אם על־ידי ישראל דיקא, כי ישראל הם עקר התגלות גדלת הבורא, והם לבדם יכולים להכניע ולשבר דמיונות הנ"ל, שהם הקלפה הקודמת לפרי, כנ"ל.

כי עקר תקון המאכל הוא על־ידי האפיה והבשול, שאז הוא גמר תקונו ואז דיקא נתגלה טעם המאכל. כי עקר התקון לשבר הדמיונות הנ"ל הוא על־ידי האש, כי "מהאש יצאו והאש תאכלם" (יחזקאל טו, ז). והשתלשלות האש נמשך מגדלת הבורא, כי זה עקר גדלתו יתברך, כביכול, שהוא אל גדול ונורא אש אכלה, כמו שכתוב (דברים ד, כד): "כי ה' אלקיך אש אכלה הוא אל גדול ונורא". ומעצם גדלתו יתברך רועשין ובוערין כל המלאכים והשרפים ואופנים וחיות הקדש, שכלם בוערין כגחלי אש מעצם אימת גדלתו ורוממותו יתברך, כמו שכתוב אצל החיות (יחזקאל א, יג): "מראיהן כגחלי אש", וכמו שכתוב (תהלים קד, ד): "משרתיו אש לוהט", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יג:): שהנהר דינור נמשך מזעתן של חיות (בראשית רבה עח, א), שהם מזיעין מאימת גדלתו יתברך ומשם נמשך הנהר דינור, שהוא נהר של אש. ומהאש של מעלה נמשך ונאחז ונשתלשל האש שלמטה.

נמצא, שעקר בחינת האש נמשך מהתגלות גדלת הבורא יתברך, כביכול, כי על־ידי־זה נמשכין נהרי אש מאימת גדלתו יתברך וכו' כנ"ל. ועל־כן האש הוא כלליות הגונין, כמו שכתוב בזהר הקדוש (בראשית נא.) 'ארבעה גונין אית באשא' וכו', עין שם, כי הוא נמשך מבחינת התגלות גדלת הבורא יתברך, שהוא כלליות הגונין, כי זה עקר הגדלה, כנ"ל.