# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/698/63/2/

ועל־כן על־ידי האש דיקא הוא עקר תקון המאכלים, דהינו שבירת הדמיונות שהוא הקלפה הקודמת לפרי. כי האש שהוא בחינת כלליות הגונין, שהוא נמשך מבחינת התגלות גדלת הבורא כנ"ל, הוא שורף ומכניע ומשבר הדמיונות הנ"ל, כי עקר הכ נעתם הוא על־ידי התגלות גדלת הבורא, כנ"ל.

ועל־כן נאמר במזמורים של קבלת שבת שהם מדברים מגדלת הבורא, כדי להכניע הדמיונות שרוצים להתגבר כשעולים מדרגא לדרגא, דהינו מששת ימי החל לשבת, כי אז עולים כל העולמות למעלה ממדרגתן, כידוע, ואז צריכין להכניע הקלפות שלא יתאחזו שהם הדמיונות הנ"ל. ועל־כן אומרים אז מזמורים של גדלת הבורא מן "לכו נרננה" וכו', כי על־ידי התגלות גדלת הבורא הם נכנעים כנ"ל. ועל־כן נזכר באלו המזמורים (תהלים צז, ג): "אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו", כי על־ידי התגלות גדלתו יתברך יוצאת אש מלפניו ומכניע ומשבר ושורף כל הדמיונות הנ"ל, שהם הקלפות הנ"ל. וזהו "ותלהט סביב צריו", וכנ"ל.

ועל־כן אי אפשר לתקן המאכלים בקדשה על־ידי אפיה ובשול אצל האש, כי־אם ישראל דיקא, כי הם הם עקר התגלות גדלת הבורא יתברך בחינת (ישעיה מט, ג): "ישראל אשר בך אתפאר", והם יכולים להמשיך כח האש מן הקדשה מבחינת התגלות גדלתו יתברך להכניע כל הצרים, שהם הדמיונות והקלפות הקודמות לפרי, הנאחזין בכל דבר, ואז דיקא כשמשברין אלו הדמיונות על־ידי בשול ישראל, על־ידי אש של ישראל, אז המאכל ראוי לאכילת ישראל, כי אז נתגלה הטעם הטוב, דהינו בחינת הקדשה המלבשת בהמאכל, דהינו ניצוצות הקדושים המלבשים שם. אבל כשהעכו"ם מבשל המאכל באש שלהם, אז נאחז בו ביותר ויותר בחינת הדמיונות והקלפות הנ"ל, כי אין להם כח לגלות גדלת הבורא יתברך, אדרבא, הם בעצמן הם הם הקלפות והדמיונות הנ"ל, והאש שלהם הוא אש של הסטרא־אחרא, שמשם בוערין כל התאוות שבאין מן הדמיונות הנ"ל, בחינת "מהאש יצאו", שכל הקלפות והסטרא־אחרא יוצאין מבחינת אש. ועל־כן באש שלהם נאחז בו ביותר ויותר דמיונות הנ"ל. על־כן אסור לנו לאכל בשולי עכו"ם, כי אי אפשר לנו לאכל המאכל כי־אם על־ידי תקוני ישראל שהם עקר גדלת הבורא, שהם יכולים על־ידי־זה להכניע הדמיונות ואז נתגלה הטוב שבו, ואז דיקא ראוי המאכל לאכילת ישראל כנ"ל.