# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/787/62/1/

והנה השחיטה היא רחמנות גדול, כי זה עקר הרחמנות להאיר דעת בעולם, להודיע כי "ה' הוא האלהים" (דברים ד, לה), בחינת (תהלים מא, ב): "אשרי משכיל אל דל". כי על רשעים אסור לרחם. וזהו בעצמו מחמת זה, כי עקר הרחמנות להאיר דעת ולהוציא את ישראל מעוונות. נמצא, מי שמרחם על רשעים בגשמיות וממלא בקשתם ותאותם, אין זה רחמנות כלל, אדרבא, הוא אכזריות גדול, כי כשנותן להם תאותם ורצונם הם עושים על־ידי־זה עברות, חס ושלום, ואין זה רחמנות כלל כנ"ל. ועקר הרחמנות הוא - לרחם עליהם להחזירם בתשובה, להוציאם ממשאוי העוונות כנ"ל. ועל־כן צריכין לפעמים ליסרם ולהיות אכזר עליהם, כדי שיחזרו בתשובה. וזהו עקר הרחמנות כנ"ל, וזה בחינת (משלי יב, י): "ורחמי רשעים אכזרי", שעקר הרחמנות על הרשעים הוא להיות אכזר עליהם, ליסרם ולהוכיחם כדי שיחזרו בתשובה, שזהו עקר הרחמנות.

והנה השחיטה היא להעלות הנפש החי מחי למדבר. וכשמעלין הנפש, אזי מעלין אותה מנפילתה, שהיתה תחלה מלבשת בגדר החי שאין להם דעת כלל, ולא היתה יודעת כלל בידיעת השם־יתברך. ועכשיו עולה הנפש מגדר החי לגדר אדם, ואזי נתגלה לה ונתודע לה כי יש אלקים שליט בארץ. וזה עקר עלית הנפש שעולה אל הדעת, שזהו גדר האדם ונודע לה מידיעת השם־יתברך. וזהו עקר הרחמנות, כנ"ל.

וזה בחינת שמוציאין ומעלין אותה מבחינת עוונות, כי זה נעשה על־ידי השחיטה, ששופכין דם הבהמה ומעלין הנפש משם. ודם הבהמה זה בחינת עוונות, כי כל העוונות באים מן הדמים של השס"ה (שלש מאות וששים וחמש) גידין. והעוונות הם על־ידי רוח הבהמיות, כי הם מעשה בהמה. נמצא, שהעונות הם בחינת דם הבהמיות. והנפש דקדשה המלבשת שם היא בחינת ניצוצי נפשות בית ישראל, כי כל הניצוצות הקדושים שבעולם - כלם באים מנפשות ישראל, כי כל הקדשה והטוב הוא רק נפשות ישראל. נמצא, שזה הנפש המלבשת בחי, שהוא בחינת נצוץ נפש ישראל, כשמוציאין אותה ומעלין אותה מדם החי - זה בחינת שמוציאין ומעלין נפש ישראל מן העוונות שהם בחינת דם החי כנ"ל, ששם היתה מלבשת הנפש ועכשיו מעלין אותה משם כנ"ל, וזה עקר הרחמנות כנ"ל. ואזי מעלין הנפש ומודיעין לה כי "ה' הוא האלקים" כנ"ל, כי "מלא כל הארץ כבודו".

וזה בחינת "הקיצו ורננו שכני עפר", כי אלו הניצוצות והנפשות המלבשין בחיות ובהמות ועופות, הם בחינת 'שוכני עפר', כי מנחים במדרגה נמוכה כזו, וצריך לעוררם ולהקיצם, בבחינת "הקיצו ורננו שכני עפר", כי "מלא כל הארץ כבודו", הינו כי אפלו בבהמות וחיות שהם בחינת רוח הבהמיות היורדת למטה לארץ, גם שם יש ניצוצות הקדשה, כי "מלא כל הארץ כבודו". וכל זה נעשה על־ידי החליף, כי ה'חליף' הוא בחינת (ישעיה לד, ו) "חרב לה'", בחינת הדבור, בחינת (שם מט, ב): "וישם פי כחרב חדה", בחינת מלכות פה (תקוני־זהר יז.), וכמובא (סימן לז). וכמו שעקר הארת הרב שמאיר בתלמיד הוא על־ידי הדבור, כמו כן על־ידי החליף שהוא בחינת דבור, בחינת מלכות, מאירין בנפש החי בחינת הארת התלמיד, דהינו בחינת "מלא כל הארץ כבודו", שזהו בחינת מלכות, בחינת מלך הכבוד, בחינת (תהלים קג, יט): "ומלכותו בכל משלה". ועל שם זה נקרא 'חליף' על שם חליפות, שהוא בחינת בן ותלמיד כנ"ל. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (מדות ד, ז): 'למה נקרא שמו 'בית החליפות'? ששם גונזין את הסכינים'. כי החליף הוא בחינת חליפות - כי על־ידו מאירין הארת התלמיד בנפש החי כנ"ל, כי מעלין את הנפש על־ידי החליף, ואזי מודיעין לה מידיעתו יתברך ומעוררין ומקיצין אותה בבחינת "הקיצו ורננו שכני עפר", כי "מלא כל הארץ כבודו" כנ"ל, שזה ממש בחינת הארת התלמיד, כנ"ל.

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (חלין יח.), שמהני שחיטה לטהרה מידי נבלה (השחיטה מועילה [רק] בשביל שהבהמה לא תטמא טמאת נבלה החמורה), הינו כנ"ל, כי השחיטה היא בבחינת (ישעיה כו, יט): "נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר" כנ"ל. ועל־כן השחיטה מטהרת מידי נבלה, בחינת "נבלתי יקומון" וכו', כנ"ל. וזה נעשה על־ידי החליף שהוא בחינת יהושע - שהוא מרמז בראשי תבות: נבלתי י' קומון ה' קיצו ו' רננו ש 'כני ע' פר, כמו שכתב רבנו, נרו יאיר, כי יהושע הוא בחינת מלכות, בחינת "חרב לה'". ועל־כן יהושע ממנה ללחם מלחמת עמלק, כמו שכתוב (שמות יז, ט): "צא הלחם בעמלק" וכמובא בזהר (בשלח סה:), כי השחיטה הוא בחינת מלחמת עמלק, כי מכניעין רוח הבהמיות שהוא בחינת עמלק, כי עמלק היה משנה עצמו לבהמה (כמו שפרש רש"י על פסוק "משור עד שה" וכו' (שמואל־א טו, ג)). כי ע מלק הוא בחינת שמחליף ומלביש רוח האדם ברוח הבהמה, כי הוא רוצה להגביר רוח הבהמיות, חס ושלום, ואנו מכניעין אותו על־ידי "חרב לה'", בחינת יהושע. וזהו בחינת שחיטה שמכניעין על־ידי החליף, שהיא בחינת "חרב לה'" את רוח הבהמיות, שהוא בחינת עמלק. ומעלין ומוציאין משם את הנפש דקדשה, שזהו עקר בחינת מלחמת עמלק - להוציא בלעו מפיו. ועל־כן נקרא 'חליף', שחוזרין ומחליפין נפש החי בנפש האדם, כי מעלין את הנפש שבבהמה לבחינת אדם כנ"ל. שהוא בבחינת חליפות, כי בחינת אדם יש לו חליפות לעולם, על־ידי שיודע ומודיע מהשם־יתברך שזה החליפות וההשארה שנשאר מן האדם בעולם וכו', כנ"ל.