# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/787/63/2/

וזה בחינת אסור בשר שנתעלם מן העין - שנתעלם מן העין דיקא, כי תקון המאכלים דקדשה הוא על־ידי עינים דקדשה דיקא, שצריכין להמשיך עיני השגחתו, שעל־ידי־זה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, ואז נכללת הטהרה בקדשה, ונתבטל הטמאה, שהוא השקר וכנ"ל. ועל־כן צריכין לשמר מאד את הבשר הכשר ולשום עינו עליו. 'עינו' דיקא, כדי להמשיך עיני השגחתו יתברך, שעל־ידי־זה עקר תקון נפשות הבהמות וחיות טהורות, שהם בחינת הטהרה שנתהוה אחר הבריאה, שעקר תקונה על־ידי עיני ההשגחה, שעל־ידי־זה נכלל הכל באחד כנ"ל. אבל תכף כשנתעלם הבשר מן העין אסור לנו ישראל לאכלו, כי זה הבשר של בהמות וחיות טהורות ששרשם מבחינת הטהרה, תכף כשנתעלם מבחינת עיני ההשגחה נאחז בהם הטמאה והשקר, חס ושלום, שחשוד להחליף ולהמיר, כי הטהרה היא בחינת הבחירה שהיא בחינת מתקלא שעומדת על המשקל, ותכף כשאין שומרים בחינת זאת להמשיך לשם עיני ההשגחה - תכף נאחז בהם, חס ושלום, הטמאה והשקר ששרש אחיזתם נשתלשל משם כנ"ל. ועל־כן הבשר הכשר של בהמות וחיות טהורות צריך שמירה גדולה שלא יתעלם מן העין, מן העין דיקא, כי צריך להמשיך עליו עיני ההשגחה תמיד, שעל־ידי־זה עקר תקון הטהרה שתהיה נכללת בבחינת כלו אחד כלו קדש וכנ"ל.