# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/787/63/4/

וזה בחינת (כב, ל): "ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו" - 'ואנשי קדש' דיקא, כי שרש נפשות ישראל נמשכין מבחינת כלו אחד, כלו טוב, כלו קדש. כי הם נקראים בנים למקום בחינת אב ובן כחדא. וזהו "ואנשי קדש תהיון לי", 'ואנשי קדש' דיקא, בחינת כלו קדש, כלו אחד, כלו טוב. וזהו "תהיון לי" - 'תהיון לי' דיקא, הינו שתהיו נכללין בי ממש בחינת אב ובן כחדא, ששם כלו אחד, כלו קדש כנ"ל. ועל־כן 'ובשר בשדה טרפה לא תאכלו' כדי שלא תאחז הטמאה, חס ושלום, בהמינים טהורים שהם בחינת הטהרה וכו' כנ"ל, אבל כשנזהרים מטרפה ונבלה - אז מבררין הטהרה מאחיזת הטמאה. ואז נכלל הטהרה בבחינת כלו קדש, בבחינת כלו אחד, כלו טוב, בחינת אב ובן כחדא, שאחר הבריאה הוא כמו קדם הבריאה, בבחינת "ואנשי קדש תהיון לי", כנ"ל.