# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/787/63/7/

וזה בחינת אסור איבר מן החי, כי עקר כל הבריאה היתה בשביל האדם הבעל־בחירה, כי בשביל זה הוציא השם־יתברך את כל הבריאה מכח אל הפעל, כדי שיתהוה בחינת הטהרה כדי שיהיה בחירה. ואז כשהאדם זוכה לבחר בטוב באמת, אז זוכה לברר בחינת הטהרה מאחיזת הטמאה ואז נתבטל הטמאה ונכלל הכל באחד. ואז זוכה האדם על־ידי־זה לרב טוב הצפון וכו', כמו שמובא שם בלשון רבנו ז"ל, שמצאתי בסמוך מהתורה הנ"ל (מכתב־יד נדפס בסוף לקוטי מוהר"ן). ומחמת חטא אדם הראשון אי אפשר לשום דבר שיתברר בשלמות בחייו, ובשביל זה נגזר מיתה על כל בעלי החיים, כי אי אפשר שיתבררו בחייהם מאחיזת הטמאה עד אחר מותם. ועל־כן אפלו הבהמות וחיות ועופות הטהורות כל ימי חייהם הם אסורים באסור איבר מן החי, כי עדין נאחז בהם בחינת הטמאה והרע שנאחז בבחינת הטהרה, שאי אפשר לבררם כי־אם אחר המיתה. אך האדם הבעל־בחירה זוכה על־ידי מעשיו הטובים שעשה בחייו - שיזכה לאחר מותו להיות זך וטהור וקדוש ויכלל באחד, שזהו עקר התכלית. אבל הבעלי חיים הטהורים שאינם בעלי בחירה, עקר ברורם ותקונם הוא על־ידי האדם הבעל־בחירה דיקא, דהינו על־ידי תקון השחיטה כנ"ל, אבל בחייהם אין מועיל להם שום תקון, כי אי אפשר לבררם בחייהם מאחיזת הטמאה כנ"ל, ועל־כן אסור לנו איבר מן החי כנ"ל. וזהו בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (חלין ט.): 'בהמה בחייה בחזקת אסור עומדת' וכו'. 'בחזקת אסור' ודאי, כי אף־על־פי שהיא בהמה טהורה - עדין היא בחזקת אסור כל ימי חייה, כי עדין נאחז בה הרע והטמאה כנ"ל, כי אינה מתבררת מהטמאה עד השחיטה כנ"ל. ועל־כן נשחטה – התרה, כי אז הוא תקונה על־ידי האדם הבעל־בחירה דיקא, כנ"ל.