# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/793/61/1/

והנה השחיטה היא להעלות נפש החי המגלגל, כידוע (שער המצוות פרשת עקב), והיא בבחינת תשובה - שצריך להשיב ולהחזיר הנפש לשרשה, כי עקר התשובה היא השתיקה, לדם ולשתק להמחרפו והמבזהו כנ"ל. והענין, כי "מי יודע רוח בני האדם, העלה היא למעלה, ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ" (קהלת ג, כא). וכשאדם עובר עברה, חס ושלום, אזי יורד, חס ושלום, מבחינת 'רוח האדם' לבחינת 'רוח הבהמה'. וההפרש שבין אדם לבהמה הוא הדבור, כי גדר האדם הוא מדבר (שער הפסוקים, בראשית). נמצא, כשאדם חוטא, חס ושלום, שאזי הוא יורד לבחינת רוח הבהמה, חס ושלום, אזי הוא בבחינת העדר הדבור כמו בהמה, ועל־כן ענשו ותקונו הוא על־ידי־זה בעצמו, הינו על־ידי דמימה ושתיקה - שצריך לסבל צער השתיקה והדמימה, כי במה שפגם יתקן, כי הוא פגם בזה, כי על־ידי חטאתיו ירד לבהמיות שהוא העדר הדבור, על־כן צריך לקבל ענשו, לסבל צער השתיקה, ועל־ידי־זה יתקן ויצטרף, ויתקן מה שפגם. ואזי כשנתתקן על־ידי שמקים 'דם לה' כנ"ל, אזי נעשה מזה בחינת אדם כנ"ל, ואזי חוזר למעלתו לבחינת אדם. וזהו תקונו, כי חוזר ועולה מבחינת בהמה לבחינת אדם.

וזהו בחינת השחיטה, כי הנפש שלא זכה לעשות תשובה בחיים, עד שהכרח להתגלגל בבהמה ממש על־ידי שהמשיך עליו רוח הבהמה על־ידי חטאתיו כנ"ל, ואזי אוי לאותה בושה, אוי לאותה כלמה, כשנפש האדם היא מגלגלת בבהמה, חס ושלום, רחמנא לצלן, רחמנא לשזבן, ואזי תקונו הוא על־ידי השחיטה, כי שפיכות דמים של השחיטה זה בחינת שפיכות דמים הנ"ל, ואזי בודאי הנפש היא בבחינת דמימה ושתיקה "כשה לטבח יובל" וגו' (ישעיה נג, ז). ועל־ידי הסכין של שחיטה הוא מעלה את הנפש לבחינת נקדה התחתונה, שהיא בחינת חיריק, בחינת "והארץ הדם רגלי" (שם סו, א), שזה נעשה על־ידי בחינת "דום לה' והתחולל לו" (תהלים לז, ז), כי החליף (סכין השחיטה) הוא בחינת "חרב לה'" (ישעיה לד, ו), בחינת (ויקרא כו, כה): "חרב נקמת" וכו', בחינת מלכות, שהיא בחינת נקדה התחתונה, בחינת יהושע, בחינת "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" (שמות כד, י), בחינת לבנה, כי כל זה הוא בחינת מלכות, שהוא בחינת הסכין של שחיטה, כידוע, ואזי כשחוזר ועולה הנפש זה בחינת תשובה כנ"ל. ועל־ידי התשובה נעשה נקדה עליונה וכו' (כמבאר שם, עין שם). ואזי נעשה אדם וחוזר הנפש ועולה מבחינת בהמה לבחינת אדם וזהו תקונה כנ"ל. וזה בחינת ברכת השחיטה, כי עתה חוזרת הנפש לבחינת אדם, שהוא בחינת דבור כנ"ל.