# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/793/62/1/

כי פגימת הסכין הוא סטרא דמותא, כמובא (תקוני־זהר תקון כא, נט.), וישראל הם עם קדוש ואסורים לאכל נבלה, דהינו שמתה מעצמה על־ידי מלאך המות ושליט עליו סטרא דמותא (ושולט עליו צד המות), שזה בחינת פגם הברית. וזה שכתוב (דברים יד, כא): "לא תאכלו כל נבלה וכו' כי עם קדוש אתה" – 'כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה, אתה מוצא קדשה' (ויקרא רבה כד, ו), הינו מחמת שישראל הם עם קדוש בחינת שומרי הברית, שזה עקר קדשת ישראל, על־כן אסורים לאכל נבלה שהיא בחינת סטרא דמותא, פגם הברית, הפך שמירת הברית, שמשם החיים, כמובא כבר כמה פעמים (זהר חדש פט.). וכן כשיש פגימה בסכין, אזי הפגימה עוקרת הסימנים ואין הבהמה מתה על־ידי השחיטה, כי־אם על־ידי עקור סימנים על־ידי הפגימה שהיא סטרא דמותא, ואזי נעשית נבלה גם־כן ואסורה לישראל עם קדוש כנ"ל.

כי הבהמה נכשרת לאכילה דוקא על־ידי השחיטה בסכין כשר, שעל־ידי־זה נכנע רוח הבהמיות של הבהמה ומעלה הנפש שבחי למדבר, כי הסכין של שחיטה הוא בחינת (ישעיה לד, ו): "חרב לה' מלאה דם", כמו שכתב רבנו, נרו יאיר (בסימן לז), והוא בחינת שלמות לשון־הקדש, שהוא בחינת חוה־אשה, שהוא בחינת החרב הנ"ל 'דאכלי כלא ושצי כלא' (שאוכלת הכל ומכלה את הכל) - שמכלת ומבערת הרע של כל השבעים לשונות בחינת פגם הברית - רוח הבהמיות, וישראל הדבקים בה מקבלים חיים ממנה, כמו שכתוב (דברים ד, ד): "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים", שזה בחינת שחיטה כדי להכניע ולשבר כח הבהמיות, הרע של שבעים אמות, סטרא דמותא, פגם הברית, ולתקן ולהחיות הנפש שבחי, דהינו להעלותו מחי למדבר, שזה עקר חיותו של הנפש שיש שם, כשמעלין אותו לשרשו לבחינת מדבר.

כי "חרב לה' מלאה דם" הנ"ל, הוא בחינת שלמות לשון־הקדש שמכניע הרע הכולל של שבעים אמות, דהינו התאוה הכלליות, בבחינת (תהלים קמט, ו־ז): "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים" - 'רוממות אל' זה בחינת שלמות לשון־הקדש, שהוא בחינת תפלה, ובחינת שלמות לשון־הקדש, שהוא בחינת פי שנים, בחינת שנים מקרא, כמובא במאמר המדבר משלמות לשון־הקדש שמתחיל, 'תפלה לחבקוק' (בסימן יט), וזהו, 'לעשות נקמה בגוים' - שעל ידו מכניעין הרע של השבעים אמות, כנ"ל.

ועל־כן צריך לבער מהסכין הנ"ל, שהוא בחינת "חרב לה'" הנ"ל - כל הפגימות, שהם סטרא דמותא, פגם הברית, שעל ידו נפגם הסכין חרב לה' הנ"ל, כי זה תלוי בזה; שלמות לשון־הקדש ושמירת הברית, ועל־ידי פגם הברית נפגם הדבור של לשון־הקדש, שזה בחינת פגימת הסכין, כנ"ל.