# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/793/62/3/

ועל־כן שעור פגימה בכל שהוא להחמיר, ועל כל פנים בכחוט השערה בודאי נפגם לכלי עלמא (יורה־דעה, סימן יח, סעיף ב). זה בחינת 'צדיקים הקדוש ברוך הוא מדקדק עליהם אפלו כחוט השערה' (יבמות קכא:), ו'צדיק הוא מאן דנטיר ברית' (זהר נח נט:), ובבחינת שמירת הברית הקדוש־ברוך־הוא מדקדק אפלו כחוט השערה, וצריך לשמר עצמו מפגם כל שהוא, חס ושלום, בבחינת צדיק, שהוא בחינת שמירת הברית, כי שמירת הברית הוא תקון המח, והמח צריך לשמר מאד שלא יפגם אפלו כל שהוא, כי הוא שרש כל הדברים, כנ"ל בהלכות פסח (הלכה א), כי פגם המח הוא בחינת 'חמץ בפסח - במשהו' (ארח־חיים, סימן תמב, סעיף א), עין שם. ועל־כן השעור על כל פנים כחוט השערה, כי השערות הם מותרי מחין, וכשהמח נפגם, חס ושלום, אזי הפגם מגיע בשערות ביותר, כי הם גדלים ויוצאים מעכירת המח, על־כן צריך לשמר המח מאד שלא יפגם כלל, באפן שאפלו חוט השערה משערותיו לא יהיה פגום כלל. כי אצל הצדיק שמחו קדוש, אפלו השערות שלו, שהם המותרי מחין, הם גם־כן קדושים. וזה בחינת שעור פגימת הסכין, שהוא בחינת פגם הברית כנ"ל בכחוט השערה, הינו שלא יפגם אפלו שערה אחת משערותיו, בחינת מותרי מחין, כנ"ל.