# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/793/62/7/

וזהו שאסור לשחט קדם שיעברו עליו שמונה ימים אחר שנולד, כמו הקרבן שכתוב בו (ויקרא כב, כט): "שבעת ימים יהיה תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן" וכו', כי הקרבנות הם בחינת תקון הברית, כי באים להכניע ולהעביר רוח הבהמיות כנ"ל, על־כן אינו מרצה לקרבן עד יום השמיני, בבחינת מילה, שהוא תקון הברית, שמצותה ביום השמיני, כי עקר תקון הברית הוא בבחינת 'יום השמיני', שהוא למעלה מהשבעה ימים, שהוא בחינת הדעת, שמשם נמשך עקר תקון הברית, כמובא (ראשית־חכמה, שער הקדשה, פרק יז). וצריך שיעברו עליו שבעה ימים כדי לצאת מן כח המדמה כח הבהמיות, שעקר אחיזתו בבחינת שבעת ימים על־ידי אהבות הנפולות, כמובא בדברי רבנו (בסימן נד). אבל בבחינת יום השמיני, שהוא בחינת מחין, אין לו אחיזה שם, ואז נעשה המילה, שהוא הכנעת הבהמיות ותקון הברית. וכן הקרבן גם־כן אינו מרצה עד יום השמיני, כי הוא גם־כן בחינת תקון הברית, כנ"ל.

וכן השחיטה, שהוא גם־כן בחינת תקון הברית, בחינת קרבן כנ"ל, כדי להכניע כח הבהמיות כנ"ל, על־כן גם־כן צריך להמתין עד יום השמיני, כנ"ל, כמו שכתב רבנו שם במאמר "תפלה לחבקוק" (אות ג), שהכנעת רע הכולל על־ידי שלמות לשון־הקדש הוא בחינת מילה, בחינת חשמ"ל, עין שם, שזה בחינת השחיטה בסכין הנ"ל, בחינת "חרב פיפיות" (תהלים קמט, ו), בחינת שלמות לשון־הקדש כנ"ל. נמצא, שהוא בבחינת מילה, על־כן צריך להמתין עד יום השמיני, כנ"ל.