# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/793/63/1/

וזה בחינת שחיטה, כי עקר השחיטה הוא על־ידי בחינת יראה, שהיא בחינת ה'חליף', שהוא בחינת גבורות, בבחינת (שיר־השירים ג, ז־ח): "ששים גברים וכו' כלם אחוזי חרב" וכו', שזהו בחינת יראה, כמו שכתב רבנו ז"ל שם בסוף המאמר (אות יא) על פסוק (תהלים קמה, יא): "וגבורתך ידברו", שהגבורה בחינת יראה, וזה בחינת (שם קמט, ו): "חרב פיפיות" הינו החליף של השחיטה, ועל־כן צריך שיהיה החליף שלם מכל פגם, שלא יהיה בו שום חסרון ופגם כלל (יורה־דעה, סימן יח, סעיף ב), כי 'באתרא דאית דחילא, תמן תשתכח שלמתא' כנ"ל, כמו שכתוב (תהלים לד, י): "כי אין מחסור ליראיו", ועל־כן צריך שיהיה החליף שלם בלי שום פגם, כדי שיהיה בבחינת יראה, שהוא בחינת שלמות בלי שום חסרון, כי אין מחסור ליראיו, כנ"ל.

כי השחיטה מכשרת הבשר לאכילת ישראל, ואכילת ישראל היא במקום קרבן, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נה.), 'שלחן מכפר כמזבח', ועל־כן אי אפשר שיכשר הבשר לאכילה כי־אם על־ידי בחינת יראה, שהיא בחינת שלמות, שזה בחינת החליף השלם בלי שום פגם, ואז יכולין להכשיר הבשר לאכילת ישראל, שהוא בחינת קרבן, כמבאר במאמר הנ"ל, שעקר בחינת קרבן שהוא התפלה, הוא על־ידי היראה, שהוא בחינת שלמות בלי מום כנ"ל, כי "כל אשר בו מום לא יקרב" (ויקרא כא, יז), כי האכילה היא במקום קרבן. ועל־כן אסור לאכל קדם התפלה (ארח־חיים, סימן פט, סעיף ג), משום "לא תאכלו על הדם" (ויקרא יט, כו), 'לא תאכלו קדם שתתפללו על דמכם' (ברכות י.), כי אחר שמתפלל על דמו, שזה בחינת קרבן, אז יכול לאכל בקדשה בבחינת קרבן.