# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/793/63/2/

נמצא, שהחליף של השחיטה הוא בחינת יראה, 'ובאתרא דאית יראה תמן שלמתא', על־כן צריך שיהיה החליף שלם לגמרי בלי שום פגם וכנ"ל, ועל־כן צריך שיקבל השוחט את החליף השלם מן התלמיד־חכם דיקא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חלין יז:): שהשוחט צריך להראות סכינו לחכם וכו', כי אי אפשר להשוחט שיזכה לחליף שלם בבחינת יראה שלם, שעל ידה נשלמין פגמי החליף כנ"ל, כי־אם על־ידי החכם האמת שעוסק בתורה. ועל־ידי למוד תורתו בקדשה, על־ידי־זה מעורר שרשי נשמות ישראל וכו', ועל־ידי־זה עושה בעלי תשובה וגרים וכו', ועל־ידי־זה מעלה את הכבוד מזלותא דגלותא (מהזילות של הגלות), ועל־ידי־זה משלים פגמי היראה וזוכה ליראה בשלמות ומשם נמשך שלמות החליף בלי שום חסרון ופגם, חס ושלום כנ"ל. ועל־כן מכרח השוחט שיקבל את החליף השלם לשחט מן החכם האמת דיקא, כי עקר שלמות החליף, שהוא בחינת יראה, נעשה על־ידי העלאת הכבוד שעולה על־ידי תורת חסד של החכם האמת וכו' כנ"ל. וזה בחינת "וזבחת כאשר צויתיך" (דברים יב, כא), 'כאשר צויתיך' דיקא, שהוא כלליות התורה והמצוות, הינו כפי עסק התורה של החכם האמת, כן זוכין לחליף שלם, שהוא בחינת יראה, שעל ידו הזביחה והשחיטה, כנ"ל.

וזה בחינת חמש הלכות שחיטה (יורה־דעה, סימן כג, סעיף א) כנגד חמשה חמשי תורה, שהוא כלליות התורה, שעל־ידי־זה עקר הזביחה, על־ידי כלליות התורה, שכלולה מנשמות ישראל, שעל־ידי־זה עולה הכבוד ונשלם היראה שהוא בחינת שלמות החליף בלי פגם, כנ"ל.

ועל־כן גם השוחט בעצמו צריך שיהיה לו חלק בתורה. ועל־כן שחיטת מומר ועכו"ם - נבלה, אפלו אחרים רואין אותו ששוחט כהגן, ואפלו אינו עובד עבודה־זרה (יורה־דעה, סימן ב), כי גם השחיטה בעצמה היא בבחינה הנ"ל, בבחינת העלאת הכבוד לשרש היראה שהוא בחינת החליף. כי עקר השחיטה הוא להעלות הנפשות המגלגלות בבהמות וחיות ועופות, ואלו הנפשות הם בחינת נפשות ישראל שנפלו על־ידי פגמיהם וחטאיהם עד שנתגלגלו בבהמות וכו', והם מנחים בזלותא דגלותא בבהמות וכו', ועל־ידי השחיטה מעלין אותם משם. ועל־כן צריך שיהיה להשוחט חלק בתורה, וצריכין להדר מאד אחר שוחט כשר וירא שמים, כי כל מה שהוא איש כשר ביותר - יש לו חלק בתורה ביותר, כי עקר השחיטה, דהינו להעלות הנפשות מזלותא דגלותא הוא על־ידי התורה כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (תוספות חלין ג: דבור המתחיל 'קסבר'): 'כל שישנו בתורת זביחה, הוא ראוי לשחט' - 'בתורת זביחה' דיקא, כי צריך שיהיה לו חלק בתורה, כדי שיהיה לו כח לברר ולהעלות הנפשות שהוא בחינת העלאת הכבוד לשרשו, הינו ליראה שהוא בחינת החליף, שהוא בחינת יראה בשלמות וכו', כנ"ל.

וזה בחינת מה שצריכין לבדק את החליף גם לאחר השחיטה (יורה־דעה, סימן יח, סעיף יב), כי על־ידי השחיטה ראוי שיהיה נשלם החליף יותר, כי אז עושין הנפשות שהם בחינת חלקי הכבוד, שעל־ידי־זה נשלם היראה שהוא בחינת החליף, אך אלו הנפשות הנפולות והמגלגלות הם בבחינת 'פלגא' (חצי) (כמבאר במאמר הנ"ל), כי יש להם מניעות רבות וצריך לסבל להם יגיעות רבות קדם שעולין אל הקדשה, כי הבגדים הצואים שהלבישו, הם מונעים אותם ומפסיקים בינם לבין הקדשה וכו', עין שם.

ובשביל זה מחמירין מאד בשחיטה וכל ספק בשחיטה – טרפה (יורה־דעה, סימן כה, סעיף ג), כי צריכין יגיעות גדולות להעלות אלו הנפשות שנתגלגלו בבהמות וכו', שזה בחינת בגדים צואים שהלבישו עליהם, וצריכין להפשיט מהם הבגדים הצואים, דהינו להעלותם ולבררם מגופי הבהמות וכו', וצריכין לזה יגיעות רבות, כי יש להם מניעות רבות כנ"ל. וזה בעצמו בחינת שצריכין יגיעה גדולה שתהיה השחיטה בכשרות כראוי, שלא יתגברו המונעים להעלות הנפשות שהם פוסלים את השחיטה, חס ושלום, ועל־כן כל ספק בשחיטה – פסולה, ועל־כן צריכין לבדק החליף אחר השחיטה ואם נמצא בו פגם – פסולה, כי 'חישינן שמא בעור נפגמה' (יורה־דעה, סימן יח), הינו שמא נפגם החליף על־ידי עור הבהמה והעוף, שהם בחינת בגדים צואים שמהם כל המניעות וכו' כנ"ל. ועל־כן אפלו בעוף חישינן שמא בעור אפגם, אף־על־פי שהוא דבר רחוק, אך הוא כנ"ל.