# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/793/63/3/

ועל־כן השחיטה במקום הצואר דוקא, במקום המשכת הצואר, כמבאר ביורה־דעה (סימן כ). זה בחינת 'ומשכיה דצואריה' (וארך הצואר), הנאמר במאמר הנ"ל, שהוא מרמז על גדלות, בחינת (תהלים עה, ו): "ידברו בצואר עתק" (כמו שמבאר שם, עין שם), ושם עקר השחיטה - לשחט ולהכניע בחינת משיכת הצואר שהוא בחינת גדלות, כי עקר העלאת הנפש הוא על־ידי בטול הגאוה (כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל), כי באמת עקר נפילת הנפש, חס ושלום, הוא על־ידי גדלות, שמשם עקר כל הנפילות, כמובא בדברי רבנו ז"ל, במקום אחר (סימן סב) שעקר הנפילה על־ידי גדלות, כי באמת אין שום נפילה בעולם כלל, כי השם־יתברך בכל מקום, כי "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו, ג), אך כשיש לו גדלות אז 'אין אני והוא יכולין לדור' וכו' (כמו שאמרו רבותינו ז"ל, סוטה ה.). נמצא, שכל הנפילות הם על־ידי גדלות. ועל־כן אלו הנפשות שנפלו כל־כך עד שנתגלגלו בחי, ועקר נפילתם היה על־ידי גדלות כנ"ל. ועקר תקון כל הנפשות הוא על־ידי ענוה שזה עקר תחית המתים ותענוג עולם־הבא, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן עב בלקוטי תנינא), בחינת (ישעיה כו, יט): "הקיצו ורננו שכני עפר" – 'מי שנעשה שכן לעפר בחייו' וכו' (עין שם). ועל־כן השחיטה שהוא בשביל תקון ועלית הנפש, על־כן היא במקום המשכת הצואר, להכניע ולבטל את הגדלות, שהיא בחינת 'משכיה דצואריה' וכו', כנ"ל.