# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/793/63/5/

וזה בחינת שהיה בשחיטה שפסולה (יורה־דעה, סימן כג). וכן דרסה אסורה (שם סימן כד), כי השחיטה צריכה שתהיה בשלמות ובזריזות בלי הפסק, כי מחמת שהבגדים צואים שמהם כל המניעות מתגברים ומונעים מאד, על־כן אסור לעשות שום שהיה והפסק, כדי שלא יתגברו המונעים שהם הבגדים צואים, חס ושלום, כי הם עלולים למנע ולקלקל כנ"ל. ועל־כן צריכה השחיטה שתהיה בזריזות גדול בלי שום שהיה אפלו במשהו. אך אף־על־פי־כן דרסה פסולה, כי אף־על־פי שצריכין להזדרז בשחיטה מאד, דהינו בחינת כשרוצין להעלות הנפש, להפשיטה מן הבגדים צואים כנ"ל, אף־על־פי־כן אי אפשר שתהיה בבחינת דרסה, כי בהכרח לסבל היגיעות והמניעות, לעבר ולילך דרך כל המניעות עד שנפשיט מעליו כל הבגדים הצואים, שהם המונעים ואי אפשר להכניעם בפעם אחד בבחינת דרסה, כמבאר מזה במקום אחר (סימן יד).

וזה בחינת חלדה (יורה־דעה, סימן כד), שהשחיטה צריכה שתהיה מפרעת ומגלה לגמרי - שלא יחליד הסכין תחת העור או בין סימן לסימן - שלא יפסיקו הבגדים הצואים למעלה מן הסכין, שזהו בחינת המונעים והמפסיקים של הבגדים הצואים שהם בחינת עור הבהמה כנ"ל, כי עקר השחיטה על־ידי בחינת היראה כנ"ל, והיראה הוא בחינת פיתחא עלאה (הפתח העליון), ועל־כן צריכין שיהיה פתח השחיטה פתוח לגמרי בלי שום מונע והפסק.